אנחנו יודעים שהמחשבה על הגורל שייעד אתכם לבני זוגכם קסומה ומהפנטת – אבל מחקר חדש מוכיח שהבסיס לרומנטיקה אינו גורל או התאמה, אלא מה שאתם עושים כדי ליצור ולתחזק אותה. נרחיב על הפרטים בסיוע Claude.
דו"ח של מכון וויטלי באוניברסיטת בריגהם יאנג (האוניברסיטה של הכת המורמונית) מאתגר את התפיסה הרווחת, לפיה אהבה ארוכת-טווח נובעת בעיקר מחיבור נפש תאומי. המחקר שבו השתתפו 615 זוגות מארה"ב וקנדה מצא שמערכות יחסים משגשגות נוצרו על ידי התנהגויות יזומות כמו חמלה, זמן איכות משותף, הפגנת טוב לב ותחזוקה מתמשכת של מערכת היחסים.
"הבעיה עם מודל הנפש התאומה היא שהוא מציב את הצלחת היחסים מחוץ לבחירות ולהחלטות שלנו", מסביר מחבר הדו"ח, ג'ייסון קרול. "האמונה ב’נפש תאומה’ טוענת שבן הזוג המושלם שלכם קיים כ'האחד' עוד לפני שהכרתם, כאשר במציאות, קשר רומנטי עמוק מתפתח לאורך זמן באמצעות טיפול ומאמץ הדדיים".
ההבדלים העיקריים היו בולטים: בני זוג בנישואים בעלי קשרים גבוהים קיבלו ציון גבוה כמעט פי שלושה מזוגות מתקשים במחויבות (72% לעומת 26%), ריכוז באחר (60% לעומת 21%) וחמלה (56% לעומת 18%), ההשקעות היזומות שלהם בפעילויות חיבור כמו זמן איכות משותף (71% לעומת 19%), הפגנת חמלה (72% לעומת 18%) וסליחה (70% לעומת 21%).
בסופו של דבר, בני זוג שהתייחסו לאיחוד ביניהם כדבר שיש להשקיע מאמץ פעיל לטיפוחו קטפו תגמול גדול יותר בשביעות הרצון מהחיים (63% לעומת 27%) ובתחושת המשמעות הכוללת (60% לעומת 30%) לעומת אלו ש"נתקעו" בתפישה לפיה הבסיס למערכת היחסים שלהם הוא היותם "נפש תאומה" וזהו.
"במקום למצוא את הנפש התאומה שלכם, המחקר שלנו מראה שאחדות רומנטית עמוקה נוצרת בעיקר לאורך זמן, ולא מתגלה בקסם", אומר אדם גַלוֹבַן, שותף למחקר מאוניברסיטת אלברטה בקנדה. "חפשו מישהו שתחבבו באמת, ראו איך זה מתפתח, ואז התחייבו ליצור יחד בכוונה תחילה את תחושת הנשמה התאומה שאתם שואפים אליה במערכת היחסים".
דייויד שרם, מאוניברסיטת יוטה, שהשתתף גם הוא במחקר, מוסיף כי "נישואים מתמשכים נוטים להיות שותפויות אמיתיות, שבהן בני הזוג מסורים ליצירת חיים משותפים עמוקים יותר מהתמורה הרגשית. המחקר שלנו מראה שהדרך לחיבור מתמשך נעוץ בבחירות, באופי ובמאמצים העקביים שבני זוג עושים לאורך שנים רבות יחד – לא בתקווה פאסיבית ל’זיקוקי די-נור’ ספונטניים נצחיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו