ההבדל המפתיע בין הימין והשמאל: הם חיים ב"אזורי זמן" שונים

הקיטוב האינטנסיבי בין ימנים-שמרנים מצד אחד ושמאלנים-פרוגרסיבים מצד שני ברחבי העולם חורג מחוסר הסכמות מדיניות בלבד. יותר ויותר מחקרים מצביעים על הבדלים מהותיים באופן שבו השמאל והימין הפוליטיים תופסים את העולם, וכעת מתברר שאף את הזמן. נעזרנו ב-Claude כדי להביא את הפרטים המפתיעים.

מחקר בין-תרבותי שנערך לאחרונה על ידי פרנצ’סקו ריגוֹלי מאוניברסיטת לונדון מצא שבמדינות כמו ארה"ב, בריטניה, איטליה, דרום אפריקה, מקסיקו ופולין, בעלי דעות ימניות דירגו באופן עקבי את ההיסטוריה הקרובה (1950-2000) בצורה חיובית יותר מאשר בעלי דעות שמאליות. לעומת זאת, אנשי שמאל הביעו אופטימיות גדולה יותר לגבי העתיד הקרוב – 25 השנים הבאות – מאשר עמיתיהם בימין.

ריגולי הסיק שלשמרנים יש תפיסה נוסטלגית "ורודה" יותר של העשורים האחרונים, בעוד השמאל שם יותר דגש על תקווה וחתירה להתקדמות עתידית.

הדיכוטומיה הזו מופיעה גם בסיסמאות פוליטיות: סלוגן הקמפיין לנשיאות של ברק אובמה, "Yes We Can", הסתכלה קדימה, בעוד סיסמת הקמפיין של טראמפ, "Make America Great Again", הסתכלה על תהילת העבר הנתפשת; בבריטניה, הברקזיט הונע ע”י הקריאה "קחו בחזרה את השליטה", בעוד שהלייבור התמקד ב"עתידה של בריטניה"; גם בדרום-אפריקה, הימין השתמש לאחרונה בסיסמה "עצרו את הריקבון", הרומז כי לפני תחילתו של התהליך היה טוב יותר, לעומת השמאל שהשתמש ב"מאוחדים לשינוי".

המחקר מצא גם ראיות לכאורה לכך שהמסגור הזמני הזה מעוצב ישירות על ידי האידיאולוגיה הפוליטית עצמה, ולא רק מתחושות אישיות: כשהתבקשו לאשש את אמונותיהם, הביעו אנשי הימין יותר נוסטלגיה לעבר, בעוד שאנשי השמאל עשו את ההיפך.

בנוסף, זיהה המחקר שני סוגים ברורים של נוסטלגיה: אחד המתמקד במסורת/תרבות ואחד בגורמים כלכליים. למרבה הפלא, בשמאל הביעו יותר נוסטלגיה למצב העבר של הכלכלה, כאשר ההתערבות הממשלתית הייתה גבוהה יותר. לעומת זאת, השמרנים הראו נוסטלגיה מוחצת כלפי אלמנטים חברתיים מסורתיים, כמו קהילות חזקות יותר, קשרים משפחתיים, היררכיות ותרבות.

הניגוד הזה בראיית העבר לעומת העתיד הוא לא רק פילוסופי – יש לו השלכות פוליטיות משמעותיות. הקשר הרגשי של הימין לעבר גורם לו לנסות לשקם את מה שהייתה החברה פעם, לעומת האופטימיות של הפרוגרסיביים לגבי אפשרויות חדשות המניעה שינוי לעבר חזון עתידי.

אף אחת מנקודות המבט הללו, כמובן, אינה יכולה להיות נכונה או הכרחית. מן הסתם, מבט מפוכח לשני עברי ציר הזמן הוא הבסיס להבנה נכונה ואובייקטיבית של העבר והנחיית הגישה לעתיד. אך הבנת הפער הפסיכולוגי המרכזי הזה סביב תפיסות זמן יכולה להיות מפתח עבור תנועות פוליטיות ליצירת מסרים המהדהדים, או אפילו מאחדים, תפיסות עולם שונות.