הגיש תביעת דיבה – ומצא את עצמו בכלא

לא כל יום קורה שאדם שהגיש תביעה נגד אדם אחר נאלץ לא רק לראות את הצד השני מזוכה מכל אשמה, אלא אף מואשם בעצמו בפשע שמוביל למעצרו ולמשפט ארוך ומתוקשר שמסתיים במאסרו הממושך. אבל עלילה הטלנובלה הזו היא בדיוק מה שקרה לסופר והמשורר הבריטי אוסקר וויילד, שנעצר בדיוק לפני 129 שנים לאחר שהפסיד בתביעה שהגיש נגד אביו של בן זוגו. ביקשנו מ-Perplexity לפרוש בפנינו את העלילה שאפילו וויילד עצמו לא מסוגל היה להמציא.

האירועים שהובילו למעצרו של וויילד החלו שנתיים קודם לכן, כשהגיש תביעת דיבה נגד המרקיז מקווינסברי, אביו של מאהבו הצעיר של ווילד, לורד אלפרד דאגלס. קווינסברי ביצע נגד וויילד סדרה של מעשי התנכלות, ששיאם, מבחינת וויילד, היה השארת כרטיס ביקור במועדון של וויילד, שעליו נכתב לכאורה כי הסופר הוא "סרסור וסוטה” (אם כי לפי המרקיז עצמו, הוא כתב רק "מתחזה וסוטה".

לאחר שנאלץ בשל נסיבות שלא נפרט כאן להסתפק בעורך דין שלא התמצא בסוג כזה של משפטים, לא הצליחה התביעה להוכיח את ה"קייס" נגד המרקיז – אך ההגנה הצליחה לחשוף ראיות למערכות היחסים האינטימיות של וויילד עם כמה וכמה צעירים. גילוי זה הפך את השולחן, מאחר שבסוף המאה ה-19 יחסים חד-מיניים היו עדיין בלתי חוקיים בבריטניה.

זמן קצר לאחר תום משפט הדיבה שבו הפסיד, נעצר וויילד והוגש נגדו כתב אישום על "התנהגות מגונה וגסה" – המונח המכובס ששימש לתיאור עקיף של יחסים הומוסקסואליים. ההודעה על מעצרו משכה תשומת לב רבה, בשל פרסומו, ובמשפט שנפתח בעקבות כך נכח בבית המשפט קהל עצום שהתעניין בגורלו של המרצה, הסופר והמשורר.

במשפט הראשון, שהתנהל בפני חבר מושבעים, הם התחמקו מלקבוע את פסק דינו, והוא שוחרר ממעצר תוך הטלת קנס של 5,000 ליש"ט. עם זאת, ימים בודדים לאחר מכן נפתח משפט שני נגדו – הפעם בפני שופט שמרן הרבה יותר, שהרשיע אותו והטיל עליו את העונש המקסימלי האפשרי – שנתיים מאסר עם עבודת פרך, תוך הצהרה כי אם החוק היה מאפשר לו, היה מטיל עליו עונש חמור עוד יותר.

תנאי המאסר שחקו את וויילד, גופנית ונפשית. לאחר שחרורו ב1897 הוא ברח לצרפת וחי בשם בדוי וללא כל קשר לחייו הקודמים, עד שמת ב-1900 מדלקת קרום המוח. רק 117 שנה לאחר מותו הוא קיבל "חנינה" רטרואקטיבית, במסגרת מהלך של ממשלת בריטניה לחזור בה מ-50,000 ההרשעות שלה נגד גברים הומוסקסואלים (או ביסקסואלים).