בנוף הפוליטי המפולג של ימינו, ההבנה מה מניע את האמונות הפוליטיות ודפוסי ההצבעה שלנו הופכת ליותר ויותר חשובה. כלים מסורתיים כמו סקרים וקבוצות מיקוד מספקים תובנות, אך לאחרונה מתפתח תחום חקר חדש – נוירופוליטיקה, שמציע פרספקטיבה חדשה על ידי ניתוח האופן שבו המוח שלנו מגיב למועמדים פוליטיים, נושאים ואידיאולוגיות. שלשלנו פתק עם חומר רקע ל-Claude כדי שתציג לנו קואליציית תובנות.
הערכת מועמדים
באמצעות סריקת MRI פונקציונלית, מדעני מוח מסוגלים לזהות אילו אזורים במוח מופעלים כאשר אנו קולטים מועמדים פוליטיים שאנו אוהבים או לא אוהבים. הסטריאטום הגחוני, הקשור לרגשות מתגמלים, מופעל עבור מועמדים שאנו מעדיפים. לעומת זאת, מועמדים שאנו לא אוהבים עלולים לעורר תגובת אי-תגמול. זה מאפשר לחוקרים לזהות בדיוק סביר אילו מועמדים אדם מעדיף על סמך הדפוסים העצביים שלו בלבד.
פערים אידיאולוגיים
נראה שיש גם חתימות עצביות ברורות לאידיאולוגיות ליברליות לעומת שמרניות: אנשים המזדהים כליברלים יותר נוטים להראות נפח חומר אפור גבוה יותר בקליפת המוח הקדמית – אזור הקשור לאמפתיה. השמרנים מראים לעתים קרובות הפעלה מוגברת בקליפת המוח הקדם-מצחית הגבית כשהם נחשפים לתמונות של אורח חיים לא מסורתי – מה שמרמז על תגובה מוחית הקשורה בזהירות וספקנות לגבי שינויים וחריגות מהמסורתי והמקובל.
נקודות מבט קיצוניות
בקצוות הקשת הפוליטית, מדעני מוח זיהו אי-סדירות עצבית אפשרית. חלק מהאנשים עם אמונות רודניות או פונדמנטליסטיות רדיקליות מראים ליקוי בקליפת המוח הקדם-מצחית – תחום השולט באינטליגנציה חברתית וסובלנות. קיצונים מימין ומשמאל כאחד מפגינים הפעלת אמיגדלה מוגברת כאשר הם צופים ביריבים פוליטיים – תגובה הנראית בדרך כלל כאשר הם תופסים איומים.
כלי חיזוי
למרות שזה עשוי להיראות מטריד, המחקר הנוירופוליטי מאפשר למדענים לחזות את הנטייה האידיאולוגית של אדם עם דיוק של עד 85% על סמך נתוני מוח בלבד. לטוב או לרע, טכניקות אלו מופעלות יותר ויותר על ידי קמפיינים פוליטיים ומשווקים כדי לחדד את ההודעות והמיקוד שלהם. השילוב של מדעי המוח והפסיכולוגיה הפוליטית מבטיח לשפוך אור חדש על התהליכים הקוגניטיביים והבסיס העצבי המעצב את החלוקה המפלגתית. עם זאת, התקדמות תחום המחקר החדש מחייבת את החוקרים לפתח כללי אתיקה למניעת ניצול לרעה של התובנות הללו כפי שנעשה לכאורה על ידי קיימברידג’ אנליטיקה בעשור הקודם.
