יהודי, גזען וציוני: הפוליטיקאי שפרץ את כל המסגרות

אנחנו, היהודים, נוהגים לחפש את היהודים בכל מקום: בתעשיית הבידור, ברשימות עשירי העולם וכמובן שגם ביחסים בינלאומיים, כדי לדעת ממי לצפות ל’נאמנות’ לישראל. אבל יש פוליטיקאי אחד שספק אם היינו מסוגלים להבין למה לצפות ממנו. לכבוד יום השנה ה-156 למינויו של בנג’מין דיזראלי לראשות ממשלת בריטניה, ביקשנו מ-Perplexity לערוך לנו היכרות עם אחד האנשים המורכבים והחשובים בהיסטוריה של העם היהודי.

דיזראלי נולד למשפחה יהודית בלונדון בשנת 1804, אך רגע לפני בר-המצוה שלו אירע דבר יוצא דופן: אביו, אייזק, שהפגין נטייה לתפישה קראית לפיה היהדות מתמצה בתורה שבכתב, ולא זו שבעל פה, הסתכסך עם גבאי בית הכנסת שבו התפללו לאחר שלא הסכימו להעלות את בנג’מין לתורה. כמחאה, עזב האב את הקהילה היהודית והטביל את חמשת ילדיו לנצרות – אם כי הוא לא הגדיר זאת כך, אלא "יהודים משיחיים", בדומה לזרם האוונגליסטי בעל האמונה הדומה.

זהותו של דיזראלי, כיהודי המאמין בישו ומוטבל לנצרות, היתה גורם מפתח בקריירה שלו: הוא הצטרף למפלגה הטוֹרית (כיום השמרנית, אם כי חבריה עדיין מכונים טורים) בשנות ה-30, בזמן שהחוק הבריטי התייחס ליהודים כאזרחים סוג ב’ ולא איפשר להם לכהן בפרלמנט, והמפלגה שאליה הצטרף התנגדה לשינויו. עם זאת, לבסוף, ב-1858, שונה החוק. למרות המרת דתו, הוא התמודד עם דעות קדומות מצד פוליטקאים אחרים, שלהן נהג לענות בגאווה ובהתרסה. הרקע שלו השפיע על עמדתו הפוליטית, והוביל אותו לתמוך ב"דמוקרטיה טורית" שאיזנה בין שמרנות לרפורמות הכרחיות.

פרט מפתיע הוא שאמונותיו של דיזראלי היו גזעניות – כלומר, הוא האמין בהיותם של היהודים גזע עליון, והתגאה בהיותו יהודי למרות ההטבלה לנצרות והאמונה בישו. בצעירותו הוא יצא לטיול לירושלים, ובקריירה הספרותית שלו נשזרו לא מעט משפטי סגידה של ממש ליהודים – לרוב תחת התואר "גזע", ולא "עם". הוא אפילו יזם, לפי אחד ממקורביו, מהלך של "שיבת ציון" מוקדמת עוד לפני ייסוד התנועה הציונית יחד עם ידידו, הברון דה רוטשילד – ואכן, כ-30 שנה מאוחר יותר החלה התנועה הציונית, בחסות רכישות הקרקעות של הברון.

כאמור, ב-28 בפברואר 1868 מונה לראש הממשלה – אם כי הוא לא שרד בתפקיד זמן רב, והפסיד אותו פחות משנה לאחר מכן בבחירות הכלליות, לאחר שהמפלגה הליברלית ניצחה. עם זאת, ב-1974 הוא חזר כמנצח לדאונינג 10, והפעם נשאר בו 6 שנים.

כהונתו של דיזראלי התאפיינה בשילוב של רפורמות חברתיות ומדיניות, כאשר רובן חתרו להגביל את כוחה של הממשלה (ביטול עונש המוות, טיפול במחלוקות על תוצאות הבחירות בבית המשפט ולא בפרלמנט) אך אחרות דווקא הגבירו אותה (חוקים שאפשרו הלאמה של תעשיות שלמות, כמו הטלגרף ובתי הספר). במקביל לניסיון לאזן את כוחה של הממשלה מבית, הוא התרכז בחיזוק מעמדה של בריטניה בחו"ל, ואחראי באופן מרכזי לשליטה הבריטית בתעלת סואץ ובהודו. הוא גם נודע כנואם דגול – למרות שבשנותיו הראשונות זכה ללעג על הדרמטיות שלו.