למה האיבר המיותר ביותר בגוף שלנו עדיין קיים? האמת מאחורי התוספתן

תוספתן. אפנדיציט. אפנדיקס. לא חשוב איך תקראו לה, הבלוטה הזו, שנמצאת בקצה המעי, מתויגת לעתים קרובות כחסרת תועלת. זאת מכיוון שאין לה תפקיד ברור בגופנו, והיא נוטה להיות דלקתית ולגרום לנו לצרות שלעתים דורשים ניתוח להסרה שלה – הליך רפואי נפוץ, בשל העובדה שלפי הרופאים הוא פשוט יחסית והגוף ממילא לא מרגיש בחסרונה. עם זאת, מחקר חדש מצביע על תפקיד אפשרי של התוספתן. Claude עזרה לנו להבין מהו.

האנטומית האבולוציונית הת'ר סמית' מתעניינת בתוספתן מאז החופשה המשפחתית שנהרסה בילדותה, כאשר התוספתן שלה פיתח דלקת ואילץ את הוריה להבהיל אותה לניתוח להסרתו. היא מציינת כי בעוד שבני אדם יכולים לחיות כרגיל ללא תוספתן, העובדה שהאבולוציה השאירה אותו בגופם של יונקים רבים מרמזת שככל הנראה יש לו תפקידים כלשהם.

לפי סמית’, מחקרים עדכניים מצביעים על השערה לפיה רקמות התוספתן עוזרות לחיידקי מעיים ‘להסתתר’ במהלך התקפי שלשול. הדבר מאפשר לחיידקים הטובים לאכלס מחדש את המעיים לאחר סיום ההתקף ולהחזיר את האיזון למערכת העיכול במהירות.

התוספתן מכיל גם שפע של תאי חיסון למלחמה בפתוגנים. עם זאת, אורח החיים המודרני המחוטא עשוי למנוע מהמערכת להתפתח באופן מלא, משום שאיננו זקוקים לה כל כך – אך באופן פרדוקסלי, זה גם מה שמעלה את הסיכון לדלקת התוספתן, כאשר האיבר שאמור להגן מזיהומים נהיה רגיש מדי לזיהומים בעצמו.

בעוד שהסרת התוספתן נותרה הליך הכרחי במקרה של זיהום, טיפולים אנטיביוטיים חדשים עשויים לייתר את הניתוחים הללו. בהינתן עדויות לחסרונות מסוימים עבור אלה שהתוספתן שלהם הוסר, ישנם יתרונות להצלת האיבר במידת האפשר.

לאחר עשרות שנים של זלזול, סמית’ מאמינה שאפילו המאפיינים האנטומיים הקטנים ביותר ראויים למחקר: "מסתבר שיש למעשה הרבה יותר שונות, תפקוד והתאמות מיקרואנטומיות שלא מומשו במלואן".