אנחנו יודעים שאתם לא באמת מכבסים את הבגדים שלכם אחרי כל פעם שאתם לובשים אותם – אבל האמת היא שגם הפעם בכמה ימים או שבועות שאתם עושים זאת גרועה מאוד. היא מזהמת את הסביבה בחלקיקי מיקרו-פלסטיק, ותורמת מאוד לזיהום מים, אדמה וחיות בר. ג’ודית’ ווייס מאוניברסיטת ראטגרס בניו-ג’רזי חקרה אפשרויות טיפול מזהמות פחות בבגדים. נעזרנו ב-Claude כדי לתמצת את מסקנותיה.
בגדים? פלסטיק?
כן. בדים משירים מסות של חוטי פלסטיק מיקרוסקופיים, או מיקרופייבר, כאשר מכבסים אותם. רוב החלקיקים האלה עוברים את המסננות של מתקני טיהור שפכים ומגיעים למאגרי מים ואוקיינוסים, שם בעלי חיים סופגים אותם, בתוספת רעלים כימיים נלווים.
בנוסף, סיבי מיקרופייבר ממוחזרים מגיעים לדשנים חקלאיים, ומכתימים את קרקעות היבול. פתחי האוורור למייבש פולטים גם הם חלקיקים שנסחפים באוויר למרחקים. בקיצור, כביסה גובה מחיר אקולוגי כבד.
אז מה עושים?
רצוי לנסות להפחית את ‘זיהום הכביסה’ עד להמצאת בדים פחות מזהמים. למשל, כיבוס הבגדים בכמות גדולה בו-זמנית ועם כמות סבון מינימלית מפחית את פליטת חלקיקי המיקרו-פלסטיק. ייבוש בחוץ, כאשר מזג האוויר מאפשר זאת, חוסך את הפליטות מפתחי האוורור של המייבש. עם זאת, הפתרון היעיל ביותר הוא חיבור מסננים חיצוניים למכונת הכביסה, שכבר הפכו לחובה חוקית במדינות מסוימות כגון קליפורניה ומסננים 90% מהמיקרופייבר.
