למה בית הכלא הגדול בעולם חוגג יום עצמאות?

ברחבי העולם נחגגים לא מעט סוגים של ימי עצמאות – חלקם מציינים הכרזה על שחרור מעול כובש, אחרים כיבוש של חבל שהיה לפני כן תחת שליטה זרה, או סתם הסכמה על איחוד של כמה כפרים לישות-על. אבל רק במקום אחד בעולם חוגגים את יום הקמתו של בית כלא – אוסטרליה. נעזרנו ב-Claude כדי לציין את יום העצמאות המוזר ביותר על פני האדמה. 

ב-26 בינואר 1788 עגנו לחופה של סידני לא פחות מ-11 ספינות בריטיות, לאחר הפלגה ארוכה שנמשכה יותר מ-8 חודשים. על סיפונן לא היו מגלי ארצות או מתיישבים להוטים להפריח שממות – אלא מעל 700 אסירים, וכמובן עוד לא מעט קצינים ונחתים ששמרו עליהם. רב החובל ג’יימס קוק, שדיווח למלך ג’ורג’ השלישי בסוף ההפלגה הקודמת שלו ליבשת כי היא אינה מיושבת, תבע שני שליש ממנה לייסוד "מושבת עונשין" – כלומר בית כלא עצום.

בריטניה ראתה בחופים הרחוקים והלא מוכרים של אוסטרליה יעד מצוין ‘לזרוק’ אליו את המוני האסירים שכלאה על רקע ה’בגידה’ של בני המושבות באמריקה, כמה שנים קודם לכן, וכבר לא היה מקום בבתי הכלא באי הבריטי כדי לאכלס. הצי הראשון של מורשעים נשלחו לעמול בתנאים קשים ולבנות את התשתית עבור האסירים הבאים.

ורבים נוספים באמת הגיעו. יותר מ-80,000 גברים, נשים ואפילו ילדים כבולים נשלחו במהלך 80 שנה אל היבשת ששימשה כדי להרחיק את פושעי בריטניה מהעין ומהלב של נתיני בית המלוכה. רוב האסירים האנגלים והאירים הורשעו לפי החוקים החמורים של אותה תקופה, שלפיהם אפילו גניבה קטנה הצדיקה גלות ב”ארץ שם למטה” (Land Down Under, כינוי נפוץ לאוסטרליה מכיוון שהיא נמצאת על “הצד התחתון” של הגלובוס).

מורשת עבודת בניית המדינה כאשר הם אזוקים בשלשלאות נותרה חקוקה בזיכרון הלאומי האוסטרלי, ומשתקפת בתרבות ואפילו בשפה המקומית – עד היום מכנים חלק מהאוסטרלים את הבריטים pommy, כנקמה על הסטטוס שבו הגיעו אבותיהם ליבשת הדרומית, POHM, "Prisoner of His/Her Majesty" ("אסיר של הוד מלכותו/ה").

בהדרגה, הפכו בוני הארץ לאזרחים שווי-זכויות, ובמחצית השנייה של המאה ה-19 התרחש תהליך אמנציפציה ביבשת, והיא הפכה מבית כלא עצום למדינה עצמאית, אם כי עדיין מוגדרת רשמית כנתינה של בית המלוכה הבריטי. עם זאת, האבוריג’ינים, תושביה המקוריים של היבשת הדרומית, לא זכו לזכויות עד שנות ה-60 של המאה הקודמת.