המגיפות של השנים האחרונות הובילו לגל של דיונים אודות הסכנות שבהדבקת בני אדם על ידי בעלי חיים – החל משפעת החזירים והעופות ועד קורונה, כל אחת מהמחלות הללו הובילה להרג המוני של חיות שנחשבו מסוכנות לבני אדם בשל הסיכוי שידביקו אותנו. אבל אנחנו נוטים להתעלם לחלוטין מהאפשרות ההפוכה, שגם היא קיימת – שבני אדם מעבירים מחלות לחיות המחמד שלהם. הסתייענו ב-Claude כדי להרחיב על הסכנה הזו.
דוקטור בנג'מין אנדרסון, המלמד בבקולג’ בריאות הציבור ומקצועות הבריאות באוניברסיטת פלורידה, מסביר שהבדלים גנטיים בין בעלי חיים מובילים לכך שרוב המחלות משפיעות רק על מינים מסוימים. עם זאת, מגע אינטנסיבי בבתים מוביל לכך שבעלי חיות מחמד עלולים להדביק את החתולים והכלבים שלהם. כל הדבקה של בעל חיים על ידי אדם מאפשרת לנגיפים הזדמנות לעבור מוטציה ולהשיג דריסת רגל ב’מארחים’ חדשים.
התופעה נקראת "זואונוסיס הפוך", מאחר שהדבקת בני אדם על ידי בעלי חיים או בעל חיים מזן אחד על ידי בעל חיים מזן אחר נקראת זואונוסיס (כלומר מחלה המועברת בין זנים זואולוגיים שונים). המאמר האחרון של אנדרסון מתעד מספר רב של מחלות ויראליות, חיידקיות ופטרייתיות שעברו מבני אדם לחיות המחמד שלהם, וביניהן נגיף הקורונה, שפעת, שחפת ואחרות. הקרבה הרבה מסייעת להעברה באמצעות נוזלי גוף, נשיקות, שינה משותפת ועוד.
מעבר לסכנה לבריאות חיית המחמד, זואונוסיס הפוך מאיים גם על ביטחון הציבור, מאחר שהיא מסכנת בהדבקה של בעלי חיים נוספים, ומהם לבני אדם נוספים. גורם נוסף התורם לסכנה הוא הקושי לעקוב אחר הדבקות בין בעלי חיים.
כדי להפחית את האיום, אנדרסון מייעץ אמצעי זהירות – בידוד מחיות המחמד כאשר הבעלים חולים, הגבלת מגע קרוב, הקפדה על כיסוי הפנים כעת שיעול או עיטוש וכו'. ובכל זאת, הוא טוען שדרושים ניסויים רחבים יותר בבעלי חיים לניטור סיכוני זואונוסיס הפוך החבויים מתחת לפני השטח. לדבריו, זיהוי מוקדם של מחלות המתפשטות בקרב בעלי חיים עשוי למנוע מגיפות עתידיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו