היום שבו חיל האוויר הישראלי הכריז מלחמה על מעצמה

במלחמת השחרור, שנמשכה יותר משנה וחצי, נלחמה ישראל מול צבאותיהן של כל 4 המדינות המקיפות אותה ועוד צבא אחד מרוחק יותר – לבנון, סוריה, עיראק, ירדן ומצרים. אבל מעטים יודעים שהגענו למרחק של פסע מהתערבות של צבא שישי ועוצמתי בהרבה לצד שנלחם נגדנו – והכל בגלל סדרה של טעויות. נעזרנו ב-Claude וב-ChatGPT כדי לספר איך לפני 75 שנה בדיוק כמעט הסתבכנו עם מעצמה עולמית עוד לפני יום העצמאות הראשון. 

בעיצומה של המלחמה מצאה את עצמה ישראל מעורבת בתקרית שהעלתה את המתיחות מול הבריטים, שזה אך עזבו את המדינה מספר חודשים קודם לכן. ההתנגשות התרחשה ב-7 בינואר 1949 מעל הנגב. ביום האחרון של "מבצע חורב" להדיפת הצבא המצרי מהנגב הבחינו שני טייסי חיל האוויר הישראלי בעשן מיתמר, שהתברר עד מהרה כשיירה ישראלית שהותקפה. הטייסים הבחינו בשני מטוסי ספיטפייר – המטוס הסטנדרטי באזור באותה תקופה, שגם הם טסו בו – בלתי מזוהים בסמוך, והסיקו כי מדובר במתקפה של חיל האוויר המצרי. הם הפילו מטוס אחד וגרמו נזק לאחר, שניסה לחמוק על ידי נסיקה לגובה וחשף כי שני מטוסים נוספים מאותו סוג מלווים אותו. הישראלים הפילו גם את שני המטוסים הללו, ושניים מהטייסים נלקחו בשבי.

זמן קצר לאחר מכן ארגנו הבריטים מטס של 18 מטוסים – 4 ספיטפיירים ו-14 הוקר טמפסט – לחפש את ארבעת המטוסים הנעדרים. מולם הגיחו 4 מטוסי ספיטפייר ישראלים, בהובלת עזר וייצמן (לימים נשיא המדינה). בין שני הכוחות התפתח קרב עז, כששני הצדדים החליפו אש, וטייסי הטמפסט הבריטים, שאף הם התקשו להבדיל בין מטוסי ספיטפייר משלהם לאלו שלנו, החליטו לירות על כל מטוס ספיטפייר שיראו. לבסוף, כאשר הבריטים העלו את הרעיון שטייסי הספיטפיירים שלהם ינענעו את כנפי המטוסים כדי להזדהות, הבינו גם הטייסים הישראלים שלא מדובר בחיל האוויר המצרי, ונסוגו. עם זאת, הם כבר הספיקו להפיל מטוס בריטי נוסף.

שני הטייסים שנשבו, והזיהוי המאוחר מדי של טייסי הכוח של וייצמן את המטוסים ה"עוינים" כאלה של חיל האוויר הבריטי, שלא היה צד למלחמה למרות שבסיסו היה במצרים, הבהירו את התמונה: המטוסים הראשונים שהופלו על ידי הישראלים היו במשימת סיור במסגרת מאמצי הבריטים לפקח על המצב באזור, ונמשכו, בדיוק כמו הישראלים, לעשן שהיתמר מהשיירה הישראלית שהופצצה קודם לכן על ידי המצרים. כל מה שקרה אחר כך היה הסלמה שהחלה משילוב של טעות בזיהוי עם מחלוקת לגבי מיקומם של המטוסים: הישראלים טענו כי המטוסים פלשו למרחב האווירי הישראלי בניגוד להסכמים, בעוד הבריטים טענו כי כל המטוסים שהופלו נמצאו הרחק מעבר לגבול המצרי. עם זאת, לפחות אחד מאותם מטוסים נמצא למעשה עמוק בתוך ישראל, מה שהוכיח את הטענה הישראלית כי הטייסים הבריטים פלשו, ככל הנראה שלא במתכוון, למרחב האווירי שלנו.

ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, חשש מתגובת הבריטים, אך לפי דיווחים, הצבא הבריטי אסר על טייסיו לצאת למתקפת נקם. בטוויסט טרגי במיוחד התברר כי כמה מהטייסים הישראלים שהשתתפו בתקרית השתתפו במלחמת העולם השנייה בפעולות משותפות עם חיל האוויר הבריטי, ואחד מהם אף שירת בו. לאחר שהבריטים דרשו מישראל פיצויים, שלחה הטייסת הישראלית מכתב לבריטים, ובו הביעה צער, אך גם הטילה עליהם אחריות והציעה לטייסים הבריטים להגיע לפגישת פיוס, שבה יפגשו "כמה פנים מוכרות".