חג שמח למי שחוגג! מה, אתם לא חוגגים את החג? זה עם הנרות שמדליקים כל ערב בשורה? זה עם המתנות לילדים? לא זה שהסתיים לפני שבועיים – זה שמתחיל היום. נו, קוואנזה. לא מכירים? נעזרנו ב-Perplexity כדי לערוך היכרות מזורזת עם החג שתזהו בו לא מעט אלמנטים מוכרים למרות שמעולם לא שמעתם עליו.
קוואנזה הוא חג שהומצא על ידי רונאלד מקינלי אוורט, שקורא לעצמו מַאוּלאנַה נְדַבֶּזית’ה קארֶנְגה – מרצה להיסטוריה שחורה באוניברסיטת קליפורניה בלונג-ביץ’ ופעיל של התנועה הקיצונית הדוגלת בהיפרדות של אנשים שחורי-עור מכל קהילה אחרת שהם חיים לצידה, בדגש על אלה החיים בקרב אירופים ואמריקאים. הוא הומצא בשנת 1966, כחלופה לחג המולד ה"אירופי", כהגדרתו של הממציא, שמתרכזת במסורות אפריקניות.
החג נחגג במשך שבוע – כמעט כמו חנוכה – מ-26 בדצמבר ועד 1 בינואר, ובדומה לו, מצוין על ידי הדלקת חנוכיה, שנקראת קינארה, ובה "מישוּמַה סאבּה" – “שבעה נרות”, המייצגים את "נְגוּזוֹ סאבּה" – שבעת העקרונות של החג: אחדות (אוּמוֹגַ’ה), הגדרה עצמית (קוּג’יצַ’גוּליה), אחריות קולקטיבית (אוּג’ימה), כלכלה שיתופית (אוּגַ’מַאה), מטרה (ניה), יצירתיות (קוּמבַּה), ואמונה (אימַני), כאשר כל יום במהלך החג מוקדש לעיקרון אחר. נרות הקוואנזה מודלקים כאשר שלושת הימנים בצבע ירוק, שלושת השמאליים באדום והאמצעי בשחור.
כאמור, החג הוא חגיגה של מורשת אפרו-אמריקאית, ומתבסס על מסורות חגי הקציר באפריקה ועל כמה דברים נוספים (למשל, חגים דתיים של דתות קטנות שנוצרים נהגו לשנוא). זה הזמן למשפחות להתאסף, לתת מתנות לילדים (אם כי אצלם מדובר בד”כ בספרים, ולא ממתקים), לחלוק סעודות ולהדליק את הקינרה. שמו של החג הוא המילה "ראשון" בסווהילית, המציינת את איסוף היבול הראשוני.
בשנותיו הראשונות נאבק החג על הכרה, בשל האג’נדה הקיצונית שנועד לקדם – אך בעשורים האחרונים של המאה הקודמת הוא אומץ בהדרגה, וכל נשיאי ארה"ב האחרונים, החל מגו’רג’ בוש הבן (2001-2009) ועד ג’ו ביידן, הוציאו ברכות לחוגגים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו