בלילה הקרוב נציין 51 שנים מאז הנחיתה האחרונה של בני אדם על הירח. מה גרם לכך שאת מה שכבר הצלחנו לעשות ב-1969 לא עשינו מאז 1972? פנינו ל-Forefront בניסיון להבין מה השתנה.
האסטרונאוטים האחרונים שדרכו על הירח היו יוג’ין סרנן והאריסון שמיט, ויחד איתם רונאלד אוונס שנשאר בחללית אפולו 17 במסלול סביב הירח. הנחיתה התרחשה ב-11 בדצמבר 1972 בחמישה לעשר בערב לפי שעון ישראל, ושלושה ימים אחר כך שבו השניים לחללית, שנחתה בכדור הארץ ב-19 בחודש.
בכך הגיעה לסופה תוכנית אפולו של נאס"א, שהביאה 12 אנשים תוך שלוש וחצי שנים אל אדמת הירח: ניל ארמסטרונג, באז אולדרין, פיט קונרד, אלן בין, אלן שפרד, אדגר מיטשל, דייויד סקוט, ג’יימס איירווין, ג’ון יאנג, צ’ארלס דיוק, סרנן ושמיט. מאז, אף מדינה לא הנחיתה בני אדם על הירח.
מצידה של נאס"א, הסיבה העיקרית היתה קיצוצים בתקציב. בעידן שלאחר אפולו, סוכנות החלל האמריקאית העבירה את סדר העדיפויות ליעדים אחרים, כמו תחנת החלל Skylab, תוכנית מעבורת החלל (שגם היא כבר הופסקה, לאחר התרסקות ה"קולומביה" שבה היה האסטרונאוט הישראלי אילן רמון) ובניית תחנת החלל הבינלאומית. מאחר שאף אומה אחרת לא הראתה יותר התלהבות מיוחדת מטיסה לירח, לא היתה לאמריקאים סיבה להמשיך לבזבז מיליארדים על ההגעה אליו.
בשנים האחרונות גובר מחדש העניין בטיסה לירח – גם משום שעדיין נותר הרבה שאנחנו עדיין לא יודעים עליו, וגם משום שהתקדמות טכנולוגית הפכה הקמה של בסיסים – מדעיים, אזרחיים או אפילו צבאיים – על גופים שמימיים אחרים לתחרות בין מדינות יריבות וחברות שמקוות להרוויח סכומי עתק ממכירת כרטיסי טיסה ומשאבים שנחצבו בחלל. הירח הוא רק הוכחת היכולת בדרך למאדים, ולכוכבים ואסטרואידים רחוקים יותר.
נאס"א עצמה שואפת להנחית אסטרונאוטים – ולראשונה גם אסטרונאוטיות – על הירח עד 2025, במסגרת מה שנקרא תוכנית ארטמיס. הפעם, חברות פרטיות, כמו SpaceX של אילון מאסק, Blue Origin של ג’ף בזוס ובואינג, יסייעו לסוכנות המדינתית להגיע לשם. למרות זאת, מועד ההמראה המתוכנן כבר נדחה מספר פעמים בשל דרישות קפדניות הרבה יותר שקיימות כיום ולא היו בשנות ה-60 וה-70.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו