חנוכה לא יהיה אותו דבר בלי לביבת תפוחי האדמה האהובה, הידועה ביידיש בשם לַאטְקֶע, וברבים לאטקעס. ניחוח השמן הלוהט, מראה הקציצות הזהובות-חומות הרוחשות במחבת, והפריכות המפתה – אלה התענוגות החושיים שמגדירים את הלאטקעס.
מה מקורו של מאכל החנוכה המובהק? לפי Bard, ככל הנראה בקהילות יהודיות אשכנזיות באירופה, מתישהו במהלך המאה ה-15 או ה-16. המילה "לאטקע" עצמה נובעת מהמונח ביידיש ל"פנקייק".
האופן המדויק שבו הפכו הלביבות לשם נרדף לחנוכה אפוף מסתורין, אך צצו כמה תיאוריות מרתקות. אחד הסיפורים הפופולריים קושר את הלביבות לנס השמן, אירוע מכונן באגדת חנוכה, כשפך שמן קטן, שנועד להספיק ליום אחד, הספיק בדרך נס למשך שמונה, מה שהבטיח את חנוכתו מחדש של בית המקדש השני בירושלים. לביבות, מטוגנות בשמן נתפסות, אפוא, כהתגלמות קולינרית של התערבות אלוהית זו. תיאוריה חלופית גורסת כי מקורן של הלביבות היה מעין מחווה סמלית של התרסה נגד היוונים, שאסרו על היהודים לטגן מזון. על ידי אימוץ פרקטיקה קולינרית זו, הקהילה היהודית תבעה את זהותה התרבותית ואת חוסנה בפני הדיכוי.
כאשר קהילות יהודיות היגרו ברחבי העולם, החלו הלביבות במסע קולינרי משלהן, תוך התאמה למרכיבים ולהעדפות המקומיות. במזרח אירופה, שם תפוחי אדמה היו המזון הבסיסי, הם הפכו זמינים גם ליהודים ותפסו את מרכז הבמה במתכוני הלאטקע. באיטליה, לביבות גבינת ריקוטה, הידועות בשם קאסולה, השפיעו על מסורת הלאטקע, והוסיפו נגיעה של חלב למנה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
כיום, הלביבות התעלו על שורשיהן, והפכו למאכל אהוב על יהודים ברחבי העולם. הכנתן היא לעתים קרובות עניין משפחתי, המאחד דורות לחגיגה של גרידה, הכנה וטיגון. ניחוח הלביבות הנישא באוויר מבשר את בואו של חנוכה, תזכורת למשפחתיות, לתקומה, לאופטימיות ולמורשת הקולינרית של החג.
בעוד מתכון הלאטקע הבסיסי נשאר עקבי יחסית, והתבסס ברובו על תפוחי אדמה בתוספת ביצים, תבלינים ולפעמים פירורי לחם או קמח, יצירתיות קולינרית הולידה וריאציות רבות: לביבות מתוקות, הכוללות בטטות מגורדות או תפוחים, מציעות טוויסט מענג למאכל המלוח המסורתי; לביבות גבינה, המשלבות גבינה מגורדת בבלילה, מוסיפות נופך של עושר ופינוק; ובשביל פרץ של רעננות, לביבות עשבי תיבול, עם שמיר, פטרוזיליה או עשבי תיבול ארומטיים אחרים, מרוממים את המנה לגבהים חדשים של טעם; קיימות גם לביבות גזר, קישואים, מנגולד, ותירס. לביבות ירק הן לרוב מלוחות, אם כי קיימות גרסאות מתוקות בהן זורים סוכר. יש המגישים לביבות בתוספת שמנת חמוצה או ריבה, ויש המעדיפים את הלאטקע שלהם ללא תפוחי אדמה בכלל.
View this post on Instagram
לעסוקים ולמאותגרים ישנה כמובן אופציית התערובת המוכנה שאפשר למצוא במרכולים. אפשר כמובן להוסיף ירקות שנקצצו מראש, ואם קוצצים אותם ממש דק, הם עשויים להיות סמויים מן החיך הרגיש של קטנטנים סרבני ירקות - אבל אז לא באמת חוסכים את הגירוד בפומפייה, סחיטת הנוזלים, וכו'.
לאטקעס הן יותר מתענוג קולינרי; כל נגיסה בהן מעוררת זיכרונות ממפגשים משפחתיים, מחמימות נרות החנוכה ומרוחו הנצחית של העם היהודי. כשאתם מתענגים על השלמות הקריספית של לאטקע, אתם לא רק נהנים מפינוק טעים; אתם לוקחים חלק במורשת קולינרית המשתרעת על פני דורות ויבשות, עדות לחוסן וליכולת ההסתגלות של האמונה היהודית.
הנה מתכון לאטקעס קלאסי קל במיוחד:
מצרכים:
4 תפוחי אדמה בינוניים, קלופים
1 בצל גדול, קלוף
2 ביצים
2 כפיות מלח
1 כפית פלפל שחור
1 כפית אבקת אפייה
3 כפות קמח שמן לטיגון
הכנת התערובת:
1. בקערה גדולה מערבבים ביצים, מלח, פלפל ואבקת אפייה.
2. במעבד מזון עם להב 'קוגל', מעבדים בצל ותפוחי אדמה.
3. סוחטים בידיים את תערובת הבצל ותפוחי האדמה.
4. מוסיפים את תערובת תפוחי האדמה 'המיובשת' לקערת הביצים ומערבבים עד לאיחוד.
5. מוסיפים קמח ומערבבים עד להטמעה מלאה.
הטיגון:
1. מחממים מחבת גדולה על אש בינונית-גבוהה.
2. מוסיפים מספיק שמן כדי למלא את המחבת בגובה סנטימטר.
3. כאשר השמן חם, השתמשו במצקת כדי לזרוק פנימה כפות גדולות של התערובת והקפידו לא להעמיס על המחבת יתר על המידה. (זה עשוי לקחת כמה מנות אבל ככל שיש יותר מקום לכל לטיגון על לאטקע, כך התוצאה תהיה פריכה יותר!)
4. אפשר לטגן כל לאטקע במשך שתי דקות בצד הראשון, ואז הופכים ומטגנים דקה נוספת. מוציאים ומניחים על נייר סופג.
5. מגישים חם ונהנים!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו