שחקני כדורגל הופכים טיפשים יותר – וזה לא סתם סטריאוטיפ

מחקר חדש שהוצג במפגש השנתי של האגודה הרדיולוגית של צפון אמריקה, שמתרחש השבוע בשיקגו, מצביע על קשר פוטנציאלי בין הנגיחות של שחקני כדורגל בכדור לבין ירידה ניתנת למדידה במבני המיקרו ובתפקוד המוח. המחקר, בהובלת פרופסור מייקל ליפטון, מרצה לרדיולוגיה בבית הספר ואגֶלוֹס לרופאים ומנתחים באוניברסיטת קולומביה, מתעמק בדאגה להשפעות מוחיות שליליות ארוכות טווח הנובעות מנגיחות במשחקי כדורגל. הנה תקציר של המסקנות, שסיכם עבורנו ChatGPT:

המחקר כלל 148 שחקני כדורגל חובבנים צעירים, מהם 26% נשים, בגיל ממוצע של 27. בניגוד למחקרים קודמים שבדקו שינויים מוחיים הקשורים לנגיחות בכדור בנקודת זמן בודת, מחקר זה העריך שינויים מוחיים במשך שנתיים. המשתתפים סווגו על סמך כמות הנגיחות שלהם – נמוכה, בינונית או גבוהה.

התוצאות הראו שקבוצת כמות הנגיחות הגבוהה (מעל 1,500 נגיחות בשנתיים) הראתה שינויים במבנה המוח, בדומה לאלה שנראו בפציעות מוח טראומטיות קלות. שינויים אלה כללו עלייה בדיפוזטיביות באזורי ‘החומר הלבן’ בקדמת המוח וירידה במדד פיזור האוריינטציה, המשמש למדידת ה’סדר’ במוח. בנוסף, כמות גבוהה של נגיחות נקשרה לירידה בביצועי הלמידה המילולית.

המחקר מדגיש את ההשפעה הפוטנציאלית ארוכת הטווח של פגיעות ראש שאינן מוגדרות כזעזועי מוח, ושופך אור על שינויים במבנה המוח לאורך תקופה ממושכת. פרופסור ליפטון ציין כי "ממצאים אלו מוסיפים לשיחה המתמשכת ולוויכוח השנוי במחלוקת בשאלה האם נגיחות בכדורגל הן עניין פעוט או גורם סיכון משמעותי".

במחקר קשור, החוקרים השתמשו בהדמיית טנזור דיפוזיה (DTI) כדי לחקור את הקשר בין פגיעות ראש חוזרות ונשנות מנגיחות בכדורגל לבין ביצועי למידה מילוליים. מחקר זה גילה כי הממשק החד בדרך-כלל בין חומר אפור וחומר לבן הוקהה על ידי חשיפה גבוהה לפגיעות ראש חוזרות ונשנות. פרופסור ליפטון הדגיש כי לגישה זו יש פוטנציאל לחשוף את מידת הפציעה עקב נגיחות חוזרות ונשנות, זעזוע מוח ופגיעה מוחית טראומטית.

מחקר שלישי שפורסם לפני חודש על ידי אוניברסיטת ג’ונס הופקינס, ועלה השבוע לאתר האוניברסיטה, הראה ששחקני עבר בליגת הפוטבול האמריקאית (NFL) מציגים רמות גבוהות של חלבון תיקון במוחם, הרבה אחרי שחוו פגיעות מוח טראומטיות כמו זעזוע מוח. המחקר מצביע על כך שתהליכי פגיעה ותיקון מוחיים נמשכים שנים לאחר פרישת שחקנים, מה שמוביל לבעיות קוגניטיביות ארוכות טווח, כמו אובדן זיכרון.

ד"ר ג'ניפר קופלין, המחברת הראשית של המחקר, מציינת כי נוכחות של רמות גבוהות של TSPO עד 17 שנים לאחר הפציעה מצביעה על כך שהמוח נשאר במצב של פציעה ותיקון זמן רב לאחר האירוע הטראומטי. המחקר השווה סריקות מוח של 27 שחקני NFL לשעבר לאלו של 27 שחיינים, שאינם חווים פגיעות ראש במסגרת העיסוק הספורטיבי שלהם, ומצא ששחקני NFL לשעבר הפגינו ביצועים גרועים יותר במבחני למידה וזיכרון. בנוסף, רמות ה-TSPO בספורטאי ה-NFL לשעבר היו גבוהות יותר, במיוחד באזורי מוח הקשורים לזיכרון ותשומת לב.