האם מלחמת העולם הבאה תיגרם מניסיון לבנות כביש?

השתלטותה של אזרבייג’אן על חבל נגורנו-קרבאך בשבוע שעבר היא צומת קריטי בסכסוך שנמשך כבר כמאה שנים. איך קרה שחבל ארץ שמיושב על ידי ארמנים בלבד מוכר על ידי העולם כולו דווקא כחלק מאזרבייג’אן היריבה? נעזרנו ב-ChatGPT כדי לסכם את תולדות אחד הסכסוכים הפוליטיים הרגישים בעולם.

לנגורנו קרבאך, אזור הררי בדרום הקווקז, יש היסטוריה מורכבת של כיבושים חוזרים ונשנים על ידי אימפריות שונות, ביניהן האיפריות הפרסית, העות'מאנית, הטורקית, הרוסית וברית המועצות (כן, הטורקים והרוסים שלטו שם שניהם בשני גלגולים ריבוניים נפרדים). לאחר קריסת האימפריה הרוסית ב-1917, הכריזו ארמניה ואזרבייג'ן על עצמאותן, כאשר כל אחת מהן תובעת את קרבאך לעצמה. ב-1920 זה הסלים למלחמה, שנגדעה כאשר ברית המועצות הטרייה השתלטה על כל הקווקז, והגדירה את נגורנו קרבאך כאזור אוטונומי בתוך הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אזרבייג'ן, וניתקה אותו מארמניה.

המתיחות בין ארמניה ואזרבייג'ן גאתה שוב בסוף שנות ה-80, על רקע התפוררות ברית המועצות, והובילה למלחמת קרבאך הראשונה. הרוב הארמני בחבל הארץ הכריז על עצמאות מאזרבייג'ן ב-1988, ובמלחמה שהתפתחה בעקבות כך, ונמשכה 6 שנים, מתו מעל 30,000 בני אדם ונעקרו מביתם מיליון נוספים. ב-1994, כוחות ארמניים אתניים, שנתמכו על ידי ארמניה, השיגו שליטה לא רק בנגורנו-קרבאך אלא גם בשטחים שסביבו ושייכים לאזרבייג’אן.

בהיעדר הסכם שלום רשמי, הפך האזור לרפובליקה שאינה מוכרת על ידי אף מדינה בעולם אך מתקיימת בכל זאת, שהארמנים קוראים לה הרפובליקה האַרְצַאחית. מאז מתקיים משא ומתן לגבי גורל החבל, ומדי פעם מתרחשים בו מעשי אלימות ספורדים. במאמץ לחזק את דרישותיהן, פיתחו שתי המדינות בריתות עם מעצמות אזוריות – ארמניה עם רוסיה ואזרבייג’אן עם טורקיה. עם זאת, במהלך העשור הקודם האזרים עצמם הלכו והפכו דומיננטיים יותר ויותר באזור, בזכות הנפט שהם מוכרים למדינות כמו ישראל, שבתמורה משלמות לא רק בכסף, אלא גם בחימוש, אימונים וכו’.

בסוף 2020 פתחה אזרבייג'ן, בגיבוי טורקיה, במתקפה להשבת שטחים שהוחזקו על ידי ארמניה מאז 1994. מלחמת קרבאך השנייה נמשכה 44 ימים, והביאה ל-6,500 הרוגים. הרוסים תיווכו בין הצדדים והובילו להפסקת אש ופריסת ‘כוח שלום’ רוסי בן כ-2,000 חיילים לאורך מעבר לַצ'ין, הנתיב היבשתי היחיד המחבר בין קרבאך לארמניה ורוחבו כ-5 ק”מ. הסכם הפסקת האש העניק לאזרבייג'ן שליטה על אזורים משמעותיים, עם הבטחה לקביעת מעמד מדיני בשיחות עתידיות.

בדצמבר 2022 סגרה אזרבייג'ן את מעבר לאצ'ין כדי להאיץ את השיחות, מה שהוביל למשבר הומניטרי חמור באזור. ראש ממשלת ארמניה, ניקול פּאשיניאן, הציע שארמניה תוותר על תביעתה לשליטה על קרבאך, ואזרבייג’אן תבטיח את זכויותיהם של הארמנים המתגוררים בחבל. אזרבייג'ן, שהבינה כי כעת היא הצד החזק, וכי הרוסים – בני בריתם של הארמנים – עסוקים במלחמה אחרת וזקוקים לאזרים לצרכי נפט, סירבה, והשנה אף החמירה את המתקפה נגד המחוז עם פעולה צבאית של ממש שהחלה ב-19 בספטמבר, להשתלטות מלאה על נגורנו-קרבאך. בפעולה נהרגו כ-200 איש ונפצעו כ-400, אך עשרות אלפי ארמנים נמלטו מהאזור מחשש לגורלם תחת שלטון אזרי.

למרות מה שנראה כמו סיום פתאומי לסכסוך המדינתי על נגורנו-קרבאך, זה לא הסוף: בגבול בין ארמניה, טורקיה ואיראן נמצא מחוז מפתח נוסף, נחצ’יבאן – מובלעת אזרית המנותקת לחלוטין מהמדינה. האזרים רוצים ליצור חיבור יבשתי להובלת סחורות בינו לבין יתר המדינה – אך הוא חייב לעבור בתוך ארמניה, והארמנים מתנגדים לכך בתוקף, ומאיימים להפעיל את הצבא נגד כל ניסיון ליצור נתיב סחר יבשתי שעובר מטורקיה, מעל ראשיהם (או מתחת לאדמתם) ודרך אזרבייג’אן אל אסיה.