עכשיו זה מדעי: הסיבה שאנשים מסוימים לא מסוגלים לסבול כוסברה

עם כל הכבוד לשאלה שינוי במערכת המשפט כן או לא, יש שאלה אחרת שמפלגת את עמישראל כבר עשרות שנים: כוסברה, טעים או מגעיל? יש כאלה שלא יכולים לבשל בלי עשב התיבול הזה, וכאלה שמתארים את טעמו כטעם של סבון. מתברר שזה לא רק עניין של טעם, אלא של גנטיקה. נעזרנו ב-ChatGPT כדי לגאול אתכם מהוויכוח עתיק היומין:

כאמור, הוויכוח סביב כוסברה אינו טרי (תרתי משמע); כבר ב-1955 השוותה האגדה הקולינרית ג'וליה צ'יילד את טעמו לסבון. כיום, לפי הערכות, בין 3% ל-21% מהאוכלוסייה (תלוי במדינה) חולקים את הסלידה הזו. ג'ון הייז, מומחה חושים ופרופסור למדעי המזון באוניבריסטת המדינה של פנסילבניה, אומר שלגנטיקה יש תפקיד משמעותי בקביעת היחס שלנו לכוסברה. בעוד שרוב האנשים מגיבים למזון מסוים באופן דומה, כוסברה היא סיפור שונה. מי שלא אוהב אותה מתאר תחושה מובחנת, שלאחרונה התגלה לפחות גן אחד המעורב בה: OR6A2.

מחקר שנערך על ידי חברת הבדיקות הגנטיות 23andMe שופך אור על הקשר הגנטי הזה. במחקר השתתפו אלפי נשאלים, וזוהה בו פולימורפיזם נוקלאוטיד בודד (SNP) הקשור לסלידה מכוסברה. SNP זה שוכן בצביר של גנים הקשורים לקולטני ריח, כפי שדווח על ידי 23andMe בכתב העת Flavor בשנת 2021. בין הגנים הללו, אחד מקודד לקולטן OR6A2, שבמקרה נקשר באופן ספציפי לחומרים בשם אלדהידים המצויים בכוסברה, ומעניקים לו את הריח הייחודי שלו.

המחקר גילה גם שהעדפת כוסברה היא תורשתית ומשתנה לפי מוצא אתני. בעוד שכ-13% מהמשיבים מדרום וצפון אירופה מגדירים את טעמם של העלים כסבון, רק 8% מהמשיבים ממזרח אסיה ו-4% מהמשיבים מדרום אסיה חלקו סלידה זו. הייז מציע שחשיפה תרבותית עשויה למלא תפקיד, שכן כוסברה היא עשב בולט במטבחי דרום ומזרח אסיה.

התפיסה סביב כוסברה התפתחה במשך מאות שנים. תיעודים מהמאות ה-16 וה-17 מתארים את הכוסברה כמריחה כמו פשפשים. ניתן לייחס את השינוי הזה בתיאור להיכרותם של אבותינו עם הפשפשים ולשינויים בהרכב הסבונים וחומרי הניקוי לאורך זמן.

בעוד שהעדפת כוסברה מושפעת מגנטיקה, היא לא סופית. בדיוק כמו העדפות מזון אחרות, חשיפה חוזרת עלולה להוביל לטעם נרכש. "ביולוגיה היא לא גורל", אומר הייז, ומדגיש שגם מי שלא אוהב כרגע כוסברה, יכול לפתח חיבה אליה עם הזמן בהינתן חשיפה חוזרת.