האסון הכי קטלני בהיסטוריה המודרנית כלל משהו שנראה כלקוח מעשר המכות

השנה הזו מצטיירת כאחת הקטלניות בהיסטוריה בכל הקשור לאסונות טבע – מרעידת האדמה ההרסנית במרוקו, דרך שיטפונות בכל אירופה וכעת באגן הים התיכון ועד לסופות עזות באמריקה, שאליהן הצטרפו השנה גם התפרצות געשית ולפניה שריפה איומה בהוואי שגבתה את חייהם של יותר ממאה איש. אבל היא אפילו לא קרובה להיות השריפה הקטלנית בהיסטוריה. על השריפה הזו נספר לכם כעת, בסיוע ChatGPT.

זה קרה לפני 100 שנה ועוד כמעט שבועיים. 1 בספטמבר 1923, שתי דקות לחצות היום. רעידת אדמה אדירה, בעוצמה של 7.9, זיעזעה את מחוז קאנטו ביפן, הכולל את הבירה טוקיו, וגרמה להרס רב מאוד. אחריה הגיעו עוד שתי רעידות-משנה, בהפרשים של מספר דקות בלבד.

אך הרעידה עצמה לא היתה החלק הגרוע ביותר: רעידת האדמה גרמה לסדרה של שריפות שהחריבה את טוקיו וסביבתה, והביאה למותם של עשרות אלפים. ואם כל זה לא הספיק, תוך כדי השריפות, היכה בעיר טורנדו עוצמתי, שלכד את הלהבות והפך לסופה של רוח ואש בגובה של יותר מ-100 מטר. השילוב הזה של אסונות הוביל להרס בלתי נתפס.

לפי הערכות, 105,000 איש נספו במהלך רצף האסונות, כאשר 90% מהם מתו מהשריפות ו"רק" 10,000 מתו מההשלכות הישירות של הרעש. מדובר במספר הרוגים גדול יותר מזה שגבתה כל אחת משתי פצצות האטום שהוטלו על המדינה במלחמת העולם השנייה (אך לא יותר משתיהן יחד).

באופן מפתיע, היה מי שהזהיר בדיוק מתרחיש כזה: ב-1905, כמעט שני עשורים לפני האסון הכבד, הזהיר אימאמוּרַה אַקיצוּנֶה, עוזר הוראה לסימסולוגיה באוניברסיטת טוקיו, כי לפי הפעילות הסיסמית באזור, רעידת אדמה קשה במחוז קאנטו תקרה בקרוב, וכי היא תגרום לשריפות, שלתושבים לא יהיה מפלט מפניהן. הוא טען כי כדי להפחית את הסיכון יש לאסור את השימוש במנורות נפט וליצור רווחים בין בניינים חדשים, כך שיהיו פחות מוקדי התלקחות אפשריים ויותר “שטח מת” שיאטו את התקדמות האש.

למרבה הצער, אזהרותיו של אימאמורה נתקלו בספקנות, ואפילו בלעג, על ידי הסיסמולוג המוביל ביפן באותה תקופה, אוֹמוֹרי פוּסאקיצ’י, ששלל את הבסיס לטענות של אימאמורה והאמין שרעידות אדמה מתרחשות רק לעתים רחוקות במזג אוויר סוער, כך שגם אם תהיה רעידת אדמה, לא תהיה מספיק רוח כדי לגרום לשריפות להתפשט.

כך קרה שכאשר רעידת אדמה קשה כן הרעידה את האזור, תנורים רבים פעלו כדי להכין ארוחות צהריים, וכאשר הם נפלו הם הציתו את העץ והנייר שמהם היו בנויים רוב הבניינים בעיר. אפילו מכבי האש לא יכלו להושיע, שכן צינורות המים ניזוקו ברעידת האדמה ולא סיפקו לחץ מספיק כדי לכבות את האש. הלהבות מדירות, בתים ובניינים התלכדו למערבולות אש שכילו את כל מה שנקרה בדרכן.

מאז שיפרה יפן, ומדינות רבות נוספות, את חוקי הבנייה כדי להבטיח עמידות גבוהה יותר גם ברעידות אדמה וגם בשריפות. כמו כן, מדענים שמזהירים מאסונות בתחומי מומחיותם זוכים מאז להרבה פחות זלזול, וממשלות מנסות למצוא דרכים למתן מענה לאסונות אפשריים.