הטסלות לא יעזרו: מכוניות מזהמות את הסביבה גם בלי לפלוט גזים

מכוניות חשמליות מקודמות בשנים האחרונות כדרך מרכזית להפחית את זיהום הסביבה ואת השפעות האנושות על שינויי האקלים – אך כעת מתברר שגם מכוניות חשמליות מזהמות את הסביבה בדרך אחרת. נעזרנו ב-ChatGPT כדי להסביר איך:

מחקר שנערך לאחרונה בהובלת אוניברסיטת גריפית' באוסטרליה, ופורסם ב-Environmental Science & Technology, גילה זיהום ניכר של מים באמצעות שחרור מיקרופלסטיק משחיקה של צמיגים. חלקיקים זעירים אלה בלתי נראים לעין בלתי מזוינת, אך מהווים איום משמעותי על מערכות אקולוגיות מימיות.

מיקרופלסטיק הם חלקיקי פלסטיק זעירים, בגודל של פחות מ-5 מ"מ. הם חדרו להיבטים שונים של הסביבה שלנו, כולל האוויר שאנו נושמים, המים שאנו שותים, ואפילו המזון שאנו צורכים. בסביבות עירוניות, מיקרופלסטיק מוצא את דרכו למערכות ניקוז ואגירת מים.

במאגרי מי גשמים שנבדקו, כמעט 95% מהמיקרופלסטיק שנאסף (כלומר 19 מתוך כל 20 חלקיקים) היה חלקיקי בלאי מצמיגים. שברים זעירים אלו היו בגדלים שבין 2 ל-59 חלקיקים לליטר מים.

גומי הצמיגים הוא חומר מורכב, המכיל עד 2500 כימיקלים שונים. כאשר הצמיגים מתחככים בכבישים, כימיקלים אלו משתחררים לסביבה. החומרים המזהמים מצמיגים נחשבים רעילים יותר לחיידקים ומיקרו-אצות מאשר פולימרים אחרים מפלסטיק, מה שהופך את חלקיקי הבלאי בצמיגים למקור מדאיג במיוחד לזיהום.

אחד האתגרים בטיפול בסוגיה זו היה לכמת במדויק את נוכחותם של חלקיקי בלאי מצמיגים במי גשמים. מחקר זה נועד למלא את הפער הזה על ידי מדידת המספר האמיתי של חלקיקים אלה בדגימות מי סערה ומשקעים בקווינסלנד, תוך שימוש במכשיר מיוחד, המצויד ברשת עדינה של 0.2 מילימטר, שהפחית משמעותית את המיקרופלסטיק במים, והסיר עד 88% מהחלקיקים הללו ממי הגשמים שנאספו.

בנוסף לכימות החלקיקים הרעילים מצמיגים במים הנאספים, המחקר הדגיש את תפקידן של ביצות בנויות, שלוכדות חלקיקי מיקרופלסטיק רבים וכך מונעות מהם להגיע למי שתייה וכדומה.

החוקרים ביקשו להדגיש שלמרות שקיימות תקנות שונות לטיפול במים ופיקוח על איכותם, הן אינן מספיקות כדי לספק מענה לנושא המיקרופלסטיק, ויש לפתח תקנות עדכניות שיטפלו בנושא.