נאומים של פוליטיקאים נשכחים בדרך כלל רגע לאחר סיום הקראתם – אבל יש נאומים שנכנסים לפתניאון ונשארים בזיכרון הציבורי למשך שנים רבות. לפני 60 שנה בדיוק, ב-28 באוגוסט 1963, נשא מרטין לותר קינג ג’וניור נאום כזה, שזכה לכינוי "יש לי חלום". נעזרנו ב-Forefront כדי לספר על אחד הנאומים האגדיים בהיסטוריה:
הנאום נישא במהלך ‘המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות’ – הפגנת ענק שאורגנה כדי לתמוך בשוויון זכויות לאפרו-אמריקאים. מטרתו הייתה ללחוץ על הממשלה להעביר חקיקה מקיפה לזכויות האזרח, שאותה הציע הנשיא קנדי חודשיים לכן, ולטפל בעוולות הגזעיות המערכתיות שרווחו באותה תקופה. קינג היה הנואם האחרון של האירוע, וכשעלה על הפודיום מול אנדרטת לינקולן היה מולו קהל של למעלה מ-250,000 איש.
המשפט המוכר ביותר באותו נאום נמצא בשליש האחרון שלו. "יש לי חלום, שיום אחד תקום אומה זו ותגזים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: 'אנו רואים שהאמיתות האלה מובנות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים'", הכריז קינג, בהדגשה של העקרון האמריקני של שוויון. לאחר שהזכיר במפורש כמה מדינות שבהן האפליה היתה נפוצה במיוחד (ג’ורג’יה ומיסיסיפי), הוא המשיך: "יש לי חלום, שארבעת ילדיי הקטנים יחיו יום אחד באומה שבה הם לא יישפטו לפי צבע עורם, אלא לפי טיב אישיותם".
לקראת סיום הנאום הוא עבר מחלומות לבקשות: "אם אמריקה חפצה להיות אומה אדירה, זה חייב לקרות. תנו לחירות לצלצל!”, הוא קרא שוב ושוב, בכל פעם מציין מדינה אחרת – תחילה כאלו שבהן אפליה גזעית כבר נאסרה באופן מקומי (ניו המפשייר, ניו יורק, פנסילבניה, קולורדו וקליפורניה), ולבסוף אלו שסירבו להוציא את ההפרדה הגזעית מהחוק (ג’ורג’יה, טנסי ומיסיסיפי). “מכל מדרון, תנו לחופש לצלצל!”
קטע זה המחיש את קריאתו של קינג לשוויון בכל רחבי ארה”ב, תוך שימת דגש על כך ששוויון מלא לא צריך להיות מוגבל לאזורים מסוימים, אלא לכלול את האומה האמריקאית כולה.
נאומו של קינג ג'וניור עורר הדים עמוקים בציבור האמריקאי ובעולם כולו. המילים החזקות וההגשה הנלהבת שימשו השראה למיליונים, והציתו תחושה מחודשת של תקווה ונחישות במאבק לשוויון גזעי. הנאום הפך לזרז לשינוי, עודד אנשים להצטרף לתנועה ודחף לחקיקת החוק לסיום ההפרדה. כיום הוא נחשב לאחד הנאומים הטובים בהיסטוריה. בעברית נכתבו לפיו לפחות שני שירים – “יש לי חלום" שכתב יחיאל מוהר והולחן על ידי משה וילנסקי בשנות ה-60, ו"יום יבוא" מתוך המחזמר "אל תקרא לי שחור", שיצא ב-1972 ונועד להקביל בין המלחמה באפליה הגזעית בארה"ב לזו שחוו יהודי ארצות המזרח בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו