מילותיה האחרונות: אלו הן המילים האחרונות שכתבה אנה פרנק ביומנה

היום, הראשון באוגוסט, הוא היום שבו, בשנת 1944 (לפני 79 שנים), כתבה אנה פרנק את הרשומה האחרונה ביומנה, והותירה אחריה עדות של תקווה וחוסן שממשיכה לעורר השראה בדורות. Forefront מסבירה את הרשומה האחרונה וחשיבותה:

בעמוד האחרון שכתבה ביומנה, שיקפה פרנק את הסתירות הפנימיות שבה ואת האתגרים שבפניה עמדה. היא הרהרה במשמעות המילה "סתירה" וכיצד ניתן לפרש אותה בדרכים שונות. פרנק חזרה על הצהרתה מסוף מכתבה הקודם, לפיה היא "צרור של סתירות", הנקרעת בין הצד הקל, השטחי יותר שלה לבין האני העמוק והמופנם יותר שלה.

"’צרור של סתירות’ היה סופו של מכתבי הקודם, ותחילתו של הנוכחי. האם תוכלי בבקשה לומר לי בדיוק מהו ‘צרור של סתירות’? מה משמעותה של ‘סתירה’? כמו מילים כה רבות אחרות, ניתן לפרש אותה בשני אופנים: סתירה המוטלת מבחוץ וכזו המוטלת מבפנים. משמעותו של הראשון היא אי קבלה של דעותיהם של אנשים אחרים, תמיד לדעת טוב יותר מכולם, לומר את המילה האחרונה. בקיצור, כל התכונות הבלתי נעימות הללו שאני ידועה בהן. (הפירוש) האחרון, שבו איני ידועה, הוא סודי הפרטי. כפי שאמרתי לך פעמים רבות, אני חצויה לשניים".

הרשומה הזו היא תיעוד של הקרב המתמיד בין שני הצדדים באישיותה – הצד הקל, השופע, העליז והאופטימי שלה, שהיא מכירה בכך שניתן לראות אותו כקלות דעת שמקשה להתייחס אליה ברצינות, מול הצד העמוק יותר, הטהור יותר, העמוק יותר והעדין יותר. זה הצד שהיא מעריכה יותר, אך גם מסתירה אותו מהעולם. היא מקוננת על כך שרוב האנשים לא יכולים לראות את הצד הזה, מה שמוביל לאי הבנות ולתחושת בידוד.

המאבק של אנה ליישב את הסתירות הללו בתוך עצמה הוא נושא מרכזי ביומנה. היא כמהה להבנה ולקבלה, אך מתמודדת גם עם הפחד מלעג או התעלמות מצרכיה. למרות האתגרים הללו, אן נשארת נחושה לשנות את עצמה ולמצוא את זהותה האמיתית.

שלושה ימים לאחר כתיבת הרשומה הזו, ב-4 באוגוסט 1944, מצאו הנאצים את משפחת פרנק, וחודש לאחר מכן היא נשלחה ברכבת לאושוויץ. אביה, אוטו, היה היחיד ששרד את השואה, ומאוחר יותר פרסם את יומנה של בתו, וכך הגשים לאחר מותה את משאלתה להפוך לסופרת ולזכות לחשיפה והבנה מצד אחרים.