סוגר פינה עם שוקולד

סוגר פינה עם שוקולד

חגים זה דבר נהדר. כולם מגיעים מרחוק, לבושים יפה, יושבים לשולחן חגיגי, מביאים מתנות והכי חשוב - נחים קצת מהעבודה היומיומית המתישה.

אבל בואו נדבר על ולנטיינס דיי. לא יודע מה סיפרו לכם, אבל חג זה לא. אף אחד לא מגיע לבוש יפה מרחוק, בני המשפחה לא יושבים לשולחן חגיגי וסועדים, ואין שום יום חופש (תאמינו לי, בדקתי עם הבוס).

אז בואו ספרו לי למה לעזאזל "הצודקת" שלי כל כך כעסה עלי כשאמרתי לה שהערב אני הולך לפוקר עם החבר׳ה? למה מצאתי את עצמי שובר את הראש ב־23:00 מה לקנות לה במתנה, ועוד באמצע סניף של AM:PM? ולמה אנחנו המדינה היחידה שחוגגת את "חג האהבה" פעמיים? כאילו מישהו שם החליט שט"ו באב לא מספיק סקסי כדי להישאר הפרזנטור הבלעדי של המותג "אהבה".

כאילו בחייאת. בוקר אחד קם בן אדם והחליט שלא מספיק לנו המאבק התמידי לזכור את יום ההולדת שלה, את יום הנישואין, יום המשפחה, הסילבסטר, יום השנה לפגישה הראשונה, ט"ו באב ויום ההורדות של הוויזה... וככה באופן שרירותי הוא הוסיף לנו עוד יום! מי שמך להחליט את זה?

אבל זהו מצב נתון ואנחנו ננסה להפיק ממנו את המיטב, אז לכל הנשים שקוראות את זה - קחו חמישה טיפים שאולי קצת יקלו עלינו את הטרפת הזאת.

1. תשתדלו לפחות לרמוז לנו מבעוד מועד. אל תצפו שפשוט נזכור, כי אנחנו לא זוכרים אפילו מה לבשנו אתמול. ואחר כך תרמזו שוב... כי שכחנו. 

2. יש עוד יום אהבה אחד. אז אם בטעות רצה הגורל ואחד מהם נופל על גמר הליגה בטניס שולחן למקומות עבודה - פרגנו לנו איזה רבע יום גם לזה. כך יהיה לכן מספיק זמן לצאת גדולות עם מתנה.

3. תפתיעו אותנו בבית עם איזו ארוחה טובה וקינוח מושקע. ובקינוח אנחנו מתכוונים ל... אתן יודעות... שוקולד פאדג׳ עם גלידת וניל.

4. גם אם המתנה שהבאנו לא היתה מה שחלמתן עליו, וגם אם הזר היה קצת קוצני, תזכרו שאנחנו פגומים ושהעיקר הכוונה. 

5. בלי תירוצים כמו "כואב לי הראש" או "זה הזמן הזה בחודש". אם כבר השקעתן, אז תנו לנו קצת אהבה. ומחר נקום 

לעוד יום רגיל של האשמות הדדיות, עד שאחד מאיתנו יבין שאם הוא לא יגיד "את צודקת"  זה לא ייגמר לעולם (אבל מילא, לפחות חגגנו בוולנטיינס דיי).

הכותב הוא מייסד קהילת "אבא פגום"

הביאה לדפוס: דניאל רוט־אבנרי

רוצים לשמוע את הצד שלה? הקליקו כאן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו