גן עדן במרחק של 3.5 שעות מישראל: למרות הסכמי אברהם, ועל אף היותה עיר הבירה של איחוד האמירויות, לרבים מהישראלים עדיין יש נטייה לוותר על אבו דאבי - וחבל, כי יש הרבה סיבות טובות ומעניינות לטייל בה.
השבטים הראשונים שהתיישבו כאן עסקו בעיקר בחקלאות ימית, בשליית פנינים ובדיג במפרץ הפרסי. קצת לפני שנות ה-60 הגיע הנפט, שהפך את החול שלהם לזהב. המקומיים, תחת שייח' זיאד אאל-נהיאן, נהנו ממאגר בלתי נגמר של כסף ותיעלו אותו לתפארתם. נכון, אין באבו דאבי את המגדל הגבוה ביקום, אבל נמצא בו אחד המסגדים היפים, היקרים (יותר מ-550 מיליון דולר עלתה הקמתו) והגדולים בעולם. מסגד שייח' זיאד יפה בצורה יוצאת דופן ומזכיר ברמת הפאר את הטאג' מהאל בהודו בסגנון אדריכלות מוגולית ומורית.
• הסוף להתלבטויות: איפה הכי כדאי לכם לשבת בטיסה?
• טיסות קצרות למזרח וירידת מחירים: המשמעות של הטיסות מעל עומאן
• מתיחת הפנים של טבריה
אריחי שיש לבנים ובוהקים (אנחנו בלב מדבר, כן?), מעוטרים באלפי פרחים שנוצרו משילובי קרמיקות מהעולם, שטיחים מאיראן, נברשות סברובסקי וזכוכית מורנו איטלקיות ולא מעט זהב. ההרגשה במתחם היא של יוקרה, תחכום, אסתטיקה נקייה והבנה שכסף הוא באמת עניין נחמד, בתנאי שאתה נותן אותו למי שיודעים מה לעשות בו.
ההגעה למסגד היא במעבר תת-קרקעי ממוזג שמתחיל בקניון מערבי עם מרצ'נדייז ערביים, נגיש לכל אורכו ומעוטר במסרי קירוב לבבות כמו "#סובלנות", לצד אמנות שמרככת את העובדה שבסופו של דבר, בניגוד לטאג' ההודי שאינו מקום תפילה, אנחנו בדרך למבנה דתי אדוק במיוחד.
אם ממש תתעקשו לעלות על מגדל גבוה, אבו דאבי מציגה בגאווה את חמישיית מגדלי איתיאחד, שממוקמים על טיילת קורניש, שאורכה 8 קילומטרים והיא מציעה שלל מועדוני חוף לכל אירוע, חשק ומצב רוח. החל מהחוף המשפחתי האטרקטיבי, דרך האקטיבי עם הספורט הימי וזה הרומנטי, ועד לחוף למתבודד המדברי. יש הכל, רק תבחרו.
ניתן לטפס על מגדלי איתיאחד, אבל נשארתי על הקרקע בדרך לארמון קאסר אל-וואטן, המתחם התרבותי של שליט הממלכה, שם נערכים הטקסים הגדולים ומוצגים בו לא מעט פריטים שמעניקים מושג על התרבות המקומית.
גם כאן, לא תופתעו, הכל משדר עושר. במתחם מוגשת בצורה חכמה מעורבותו של העולם הערבי בהתקדמות המדע, התרבות, הרוח והאינטלקט באמצעות פריטי לבוש, ספרים, פסלים ותמונות. הרוב מוזהב, מבריק מניקיון, מוגדל ומועצם, אבל איכשהו גם הגיוני בסיטואציה. אל תשאלו אותי למה.
הדילמות לגבי היום האחרון בעיר הבירה היו גדולות. כחובב קטן מאוד של אטרקציות, רבות כאלה עומדות כאן על הפרק: האקווריום הלאומי הענק? פארק וורנר ברדרס? עולם הפרארי, שכולל את רכבת ההרים המהירה בעולם? מסע ג'יפים למדבר? פארק מים בגודל של גבעתיים?
כשהבנתי שבקרבת מקום נמצאת שלוחה מקומית של מוזיאון הלובר הנודע, שהיא גם המוזיאון הגדול ביותר בעולם הערבי, התוכנית ליום הפכה ברורה. רכבת הרים תנסו בעצמכם.
הלובר המקומי בנוי על הים, באי סעדיאת, ברובע האמנות של העיר. המבנה הלבן הסטרילי, עם גג שנראה כאילו פירקו את מגדל אייפל וסרגו ממנו כיפה מעל המתחם, מהפנט עוד בכניסה. מבנה ידי אדם שמכיל את הטבע סביבו. לא רע בכלל.
בפנים יש הכל. באמת. פסיפס מתוניסיה, פסלים מקוריים ממצרים ומיוון, ציורים מכל מאסטר שעבד באירופה, שטיחים משחר ההיסטוריה ויצירות שגרמו לכל מי שנכנס למקום להתפעל. לפחות שעתיים וחצי של עושר תרבותי. לא להחמיץ בשום מחיר.
מהמלונות המפנקים באמירויות
על הבניין הגבוה בעולם לא עליתי, אבל באחד החדרים הטובים בעולם בוודאות ישנתי. סוויטת האקזקיוטיב דה לוקס במלון ה-Four Seasons באי אל-מריה היא באמת משהו שמגיע גם לכם לשים את הז'יטונים עליו לפחות פעם בחיים. כמעט 100 מ"ר שכללו מיטת ענק לגובה ולרוחב, פינות ישיבה ועבודה (אל תטרחו לעבוד מכאן, בבקשה), מסך טלוויזיה בחדר האמבטיות וצוות ניקיון שנכנס לפחות פעמיים ביום.
המלון בן 34 הקומות ו-200 החדרים נוצץ אבל לא מנקר. הוא ממוקם חמש דקות מקניון שיענה על כל רצונותיכם, וצמודה אליו גם גלריה עם מותגי יוקרה ומסעדות מכל טעם שתרצו.
בריכת המלון משקיפה למפרץ, ולפני שתספיקו להרים את היד - כבר ייגש אליכם עובד וימלא את מבוקשכם. לא צריך לבקש יותר, אבל יש: מרכז ספא עם חמאם ריחני, סאונה יבשה ובריכה פנימית מחוממת ומחוזקת בג'קוזי, ניקיון ושירות שבכמותם לא נתקלתי, וחדר סיגרים שבו מתערבבים ריחות כבדים עם ניחוחות נרגילה.
מסעדות חובקות עולם
שלוש מסעדות אירחו את הזקן שלי, והמנצחת, ללא תחרות, היתה "קפה מילאנו", לא לחינם מומלצת מישלן, שהציגה אוכל איטלקי משובח, תוך תשומת לב לכל פרט ופרט.
עוד במלון: מסעדת פופ-אפ מקסיקנית, מעט יותר מצועצעת, אבל גם כאן הדגש על חומרי הגלם האותנטיים, ושילוב הטעמים, שמקבל טוויסט כשאוכלים אותו במדבר, הופך גם הוא להגיוני מול הסקיי ליין של אבו דאבי.
במסעדת הבשרים במלון, שמעוצבת בסגנון שיקגו המאפיוזית של שנות ה-20, נהנינו בעיקר מהאווירה ומהדרינקים, למרות שכשהאוכל הוגש נעלמו רוב הבעיות. ואם כל זה לא מספיק, יש גם חותמת רשמית - המלון זכה לאחרונה בדירוג חמישה כוכבים, השנה החמישית ברציפות, מטעם מגזין התיירות של "פורבס".
מחירים ללילה בחודש מארס נעים בין 880 שקלים לאלפי שקלים, בהתאם למפרט החדר.
הכותב היה אורח רשת מלונות "Four Seasons"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו