מתחם אפק מחליף צבעים ומרקמים בכל עונה עקב הפריחה שבו. אפשר לראות שם פריחות ירוקות, אדומות וצהובות לפי עונות השנה. השלולית בכניסה, מין בריכת חורף רדודה ומגוונת, כבר התייבשה, וצמחי הקיץ שכבר צמחו לגובה רב ניזונים מהמים הרבים שהיו כאן השנה. זהו בית גידול ייחודי שגדלים בו כמה מינים של דו־חיים, סרטנים ירודים וחרקי מים, אבל שומעים בעיקר את הצרצרים. בצד ימין של שביל הגישה נמצאת בריכת השכשוך הקטנה, המושכת אליה עשרות ילדים שמגיעים עם המשפחות לפיקניק בחורשת האיקליפטוסים שמאחורי החניה.
בשמורה כדאי לעלות במעלה השביל המוביל למבצר העתיק. מצד שמאל, בשנת 2011 שתלנו, באירוע ייחודי של ילדים והורים, עשרות או מאות בצלי חצב, שהפכו לשביל החצב המעגלי, העובר בין השרידים מכל התקופות ההיסטוריות של האתר. אבל החצבים יפרחו רק בסתיו, ובימים אלה עדיף לפנות ימינה, למדשאות הגדולות המקיפות את האגם המלאכותי, להביט עד האופק ולראות את כל האזור.
בצד השני של האגם הקטן יש פינת שעשועים עם מתקני שעשועים. אל האגם זורם פלג מים צר שמגיע מצינור של המוביל הארצי. האגם, שנבנה בתוך שקע טבעי, נועד ליצור בית גידול מתאים לדגים ולבעלי חיים שוכני מים. הרחצה בו אסורה.
שועלים במסתור
ממשיכים למעלה אל המבצר, ובדרך רואים שלט שהציבה רשות הטבע והגנים מעל לפתח מאורה, שבה גרה "משפחת שועלי". השועלים מצאו מסתור בתוך המבנה הנטוש של בית המשאבות, שהיה חלק ממפעל המים הבריטי. זה היה מפעל חשוב שהרווה את תושבי הבירה בימי המנדט.
המים ממעיינות ראש העין נאספו תחילה בצינורות ואז הועברו לניקוי בבריכות סינון, ולמבנה הכלרה, שעדיין קיים. לאחר מכן הועברו המים לבית המשאבות, שהעלו אותם עד לשער הגיא, ומשם במשאבות נוספות הועלו המים עד לירושלים. המקום מוזנח, מגודר, ולא נראה שיש לגביו תוכניות לשימור ולשיקום.
פונים שמאלה בשביל, ומצד ימין ניצבת חומת מבצר "בינאר באשי" (ראש המעיינות) - מבנה עות'מאני שהוקם בשנת 1572, שמכונה בטעות אנטיפטרוס, על שם העיר הרומית שהיתה כאן, שנקראה על שמו של אבי המלך הורדוס. המבצר בפינת הרחבה הגדולה משקיף אל מעבר אפק, שחיבר בין מקורות מי הירקון להרי השומרון, כשהוא עוקף את אזור הביצות.
במעבר אפק, בין המגדל לבין המבצר, עברה הדרך הבינלאומית, העוקפת את נהר הירקון, שהיה בזמנו מכשול קשה. במעבר זה סלול גם כביש 6 של היום. מגדל אפק ותל אפק נבנו כאן כדי להגן על העוברים בדרך העתיקה, שקישרה בין מצרים לסוריה.
בחפירות נמצאו כאן שרידים גם מהתקופה הכלקוליתית ומתקופת הברונזה הקדומה. האזור החפור נראה כמו מבוך, אבל הוא למעשה רחובות מצטלבים עם בתים סדורים משני צידי הרחובות. למגדל בפינה יש שתי קומות. בקומה השנייה, מעל לעמדות הקשתים, יש כמה חלונות אל הנוף, דגל ישראל ודגל רשות שמורות הטבע והגנים, ובאחד מהם הציבה רט"ג טלסקופ ללא עדשות, המופנה מזרחה, ומצביע על מגדל אפק, או מגדל צדק, הנמצא במרחק של ארבעה קילומטרים.
מגדל צדק
מגדל צדק הוא טירה מרשימה שנבנתה על תל בגובה של 130 מטרים מעל פני הים. היום היא עדיין סגורה לביקורים, אחרי כמה מקרים של השחתה. היסודות המאסיביים של המגדל הם שרידים של המבצר הצלבני מיראבל, שמעליהם נבנתה בתקופה העות'מאנית טירת שייח'. יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) מזכיר את מגדל אפק כאתר שבו התבצרו מורדים יהודים בתקופת המרד הגדול ברומאים. המבצר העתיק נהרס , יחד עם מבצרים אחרים, לאחר תבוסת הצלבנים בקרני חיטין ביולי 1187, כחלק ממדיניות "האדמה החרוכה" של צלאח א־דין.
בתקופה העות'מאנית (1917-1516) הפך המבצר למצודת הכפר מג'דל יאבא (המגדל השולט). את השם מגדל צדק קיבל המקום לאחר שבתחילת המאה ה־19 התיישב בכפר השייח' צאדק ג'מעיני. במחצית הראשונה של המאה ה־20 החלו חציבות באזור, שצלקו את כל הסביבה.
במלחמת העצמאות היה השטח שדה קרב, ואפשר לראות את האנדרטה לזכר הנופלים בכניסה לפארק אפק. לאחר המלחמה המקום הוזנח ונעזב. בשנת 1994 חלק מהשטח הוכרז כגן לאומי ובשנת 2005 סופח לגן שטח נוסף.
גולת הכותרת בגן היא המגדל, שבו יש יותר מ־60 חללים, כמו חדרים ומחסנים, שלכל אחד מהם יש גישה מהחלל המרכזי, שהיה כנראה חצר. עבודות השיקום החלו בשנת 1995, והן חודשו בשנת 2014.
בשנים האחרונות מסדירים ומפתחים את כל האזור לקראת פתיחתו לקהל בספטמבר 2020. בינתיים ניתנה לנו הזדמנות לטפס בשביל העפר, שטרם הוכשר והונגש, ולהציץ פנימה, בהשגחת רשות הטבע והגנים.
ראינו את הפוטנציאל העצום של המתחם, שיהפוך למוקד עניין נוסף באזור ראש העין, שנמצאת ממש ממול. לפי התוכנית, יהיו כאן טיילת מרכזית שממנה ייצאו שבילי טיול לכל אזורי הגן, כולל בריכות חורף ומצפור. נותר רק לקוות שהעבודות יסתיימו במהירות, ושיהיה אפשר להגיע למקום בהקדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו