סוכני המכס והגבולות בארה"ב הפכו בשנים האחרונות למקור דאגה עבור מטיילים מחוץ למדינה. זאת, בעקבות עלייה בחיפוש בטלפון הנייד אצל חלקם. הסוכנים מוסמכים לבצע חיפוש במכשירים אלקטרוניים גם ללא צו שיפוטי בזכות חריגת חיפוש בגבול, מה שמעמיד את הזכות לפרטיות של אותם מבקרים בסכנה.
רוב הנכנסים לארה"ב לא עוברים בדיקה כזו, אך בשנת 2024 דווח על כ-47 אלף חיפושים, עלייה ניכרת בהשוואה לשנים קודמות. לאחרונה, דווח על רופא עם ויזת עבודה, שלא הצליח להיכנס למדינה לאחר שבטלפון שלו נמצאו תכנים שהוגדרו כ"אוהדי חיזבאללה". הוא גורש בחזרה ללבנון. הסיבה מובנת כמובן - מדובר בתוך טרור. עוד מקרה שדווח הוא מדען צרפתי שניסה להיכנס לארה"ב, אך הוחזר לצרפת לאחר שבמכשיר הנייד שלו נמצא כי הביע ביקורת על ממשל טראמפ.
בשבוע שעבר פרסמנו שבקנדה ובמדינות שונות באירופה התאימו לאחרונה את ההנחיות לתושבים הנוסעים לארה"ב, זאת בעקבות דיווחים שונים על תיירים שלא הורשו להיכנס ואף נעצרו.
המקרים האלה לא מצביעים בהכרח על מדיניות קבועה, אבל הם כן חושפים מגמה – כזו שבה המידע שאנחנו מחזיקים בכיס, ואולי אפילו שוכחים ממנו, יכול להיות מה שיכריע את גורל הביקור שלנו.
בשנה האחרונה בוצעו כאמור כ-47 אלף חיפושים כאלו – יותר מפי שניים מלפני כשמונה שנים. הנתון הזה עשוי להישמע מדאיג, אבל אפשר גם לקרוא אותו אחרת: ארה"ב מנסה לפתח מנגנונים להתמודדות עם סכנות חדשות, באמצעות כלים שמתאימים לעידן שבו רוב הסודות כבר לא נמצאים במזוודה – אלא בענן.
ועדיין, שאלות מוסריות עולות. האם ביקורת פוליטית, תמונה מסוימת או שיחה פרטית באמת צריכות לשמש קריטריון למניעת כניסה למדינה דמוקרטית? האם אין כאן סכנה לטשטוש הגבול בין ביטחון לבין פיקוח יתר?
נכון להיום, החוק בארה"ב מאפשר את הבדיקות הללו למבקרים, כל עוד הן מתבצעות בגבול. אזרחי ארה״ב יכולים לסרב לחיפוש מבלי שכניסתם תסורב. השאלות הן האם וכיצד כדאי לאזן בין שמירה על ביטחון המדינה לבין השמירה על פרטיותם של אנשים, מתוך הבנה שיש חיים שלמים שמונחים בתוך המכשיר הקטן שביד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו