ירי הרקטות לחרמון שלשום בערב נראה כמו איתות לישראל שלא היא לבדה תקבע את כללי המשחק בזירה הצפונית. זה לא היה ירי ראשון מסוגו. רקטות כבר נורו לחרמון בשנים האחרונות.
כזכור, הרקטה האחרונה שוגרה בינואר השנה בצהרי היום על ידי מיליציות שיעיות שנתמכות בידי איראן, בשעה שהאתר המה מבקרים, ויורטה על ידי מערכת כיפת ברזל שהוצבה בצפון מראש. האירוע אז, שהיה תגובה על תקיפה של חיל האוויר בראשית כהונתו של הרמטכ"ל כוכבי, נוצל בידי ישראל לתקיפה נרחבת של יעדים איראניים בסוריה, ובראשם המרכז הלוגיסטי של משמרות המהפכה וחיזבאללה בשדה התעופה הבינלאומי של דמשק, שהוצא משימוש כמעט לחלוטין.
ובכל זאת, היה באירוע שלשום משהו חריג: הוא היה, לכאורה, חסר הקשר וסיבה ישירה. בשונה ממקרים קודמים, הירי לא בוצע בתגובה או כנקמה על פעילות ישראלית כלשהי (אלא אם כן הגורמים השונים בסוריה עברו לעבוד בשוטף פלוס 30).
הדבר עשוי להעיד שלמישהו בצד השני נשבר מכך שישראל מכתיבה את כללי המשחק בזירה, והוא מבקש להעביר לה מסר שהאירוע לא ימשיך להתקיים גם בעתיד במעמד צד אחד בלבד. נכון לאמש, לא ידעו בישראל לומר מי עומד מאחורי הירי של רקטות הגראד, שאחת מהן נחתה בחרמון והשנייה, ככל הנראה, בשטח סוריה.
הירי בוצע מטווח של כ־30 ק"מ, אזור שבו פועלים לא מעט גורמים, שלפחות לשלושה מהם עשוי להיות אינטרס לפגוע בישראל: סוריה או מי מטעמה, שבהמשך לירי הנ"מ בשבוע שעבר רוצה להראות שהיא בעלת הבית בארצה; בני חסות איראניים (מיליציות שיעיות או חיזבאללה) שמחפשים לנקום בישראל מאלף ואחת סיבות - מתקיפות האמל"ח ועד לסנקציות הכלכליות על טהרן; או גורם אחר, פלשתיני או ארגון טרור, ששם יד על רקטות והחליט לעשות פיגוע.
מבחינת ישראל זה לא ממש משנה מי ביצע את הירי. התגובה - תקיפת של סוללות ארטילריה, סוללת נ"מ וכמה עמדות תצפית ומודיעין בקרבת הגבול - כוונה לעבר מטרות סוריות כדי להבהיר שכבעלי הבית חובתם למנוע פעילות משטחם לישראל. זאת המדיניות הקבועה של ישראל (גם בעזה), לפגוע בריבון כדי שיממש את ריבונותו, וישראל הקפידה עליה גם בשנים של מלחמת האזרחים כאשר משטר אסד לא אחז באזור הקרוב לגבול, ולכן הגיוני שתמשיך בה כעת כאשר צבא סוריה החזיר לידיו את השליטה המלאה בשטח.
ובכל זאת, הירי הזה צריך להטריד את ישראל משום שמישהו בסוריה מבקש לאתגר אותה.
זה לא משנה כרגע את תמונת המצב הבסיסית - צה"ל נהנה מדומיננטיות מוחלטת בזירה הצפונית, ואם לא יעשה טעויות (בעיקר מול רוסיה), יוכל להמשיך בתקופה הקרובה בפעילות המוכרת נגד ההתבססות האיראנית והברחות האמל"ח. אבל לטווח הארוך זה מחייב חשיבה ותכנון של דרכים חדשות לפעולה, בדרך שתבטיח את שימור ההרתעה והשגת היעדים הישראליים בסוריה, וכנגזרת מכך גם בלבנון.
על רקע הכאוס הפוליטי בישראל, התיק הזה הוא כרגע באחריותו הכמעט בלעדית של צה"ל.
זה מטיל על כוכבי אחריות יתרה לתקופה ארוכה יחסית, משום שיעבור עוד זמן רב עד שתוקם ממשלה חדשה ויציבה שתגבש מדיניות ברורה, לרבות ביטחונית. עד אז, נראה כי מה שהיה הוא שיהיה: מכאבי הראש בעזה, ועד לדאגות הביטחוניות המטרידות בהרבה בצפון.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
