איראן תהיה מחויבת להגיב בעקבות התקיפה, גם במחיר של התלקחות אזורית

שעות לאחר ששוגרו רקטות מסוריה לעבר גבולה הצפוני של ישראל, היכה צה"ל בחזרה וגבה מחיר מהמליציות השיעיות, שלוחי איראן בסוריה. המעבר המהיר הזה של מתח בין צפון ובין דרום הוא שיאפיין את השנים הקרובות, והוא מזכיר את התקופה משנות ה-60, שזקני השבט מכנים בתור "סינרמה".

 

שנות ה-60 אפיינו את גבולות ישראל במציאות ביטחונית מורכבת: מצפון, המטרת קטיושות לעבר יישובי החולה והגליל; ומדרום מתיחות בעוצמות משתנות אל מול צבא מצרים ורצועת עזה. אלו ששירתו אז ביחידות הסדירות של צה"ל כינו את התקופה הזו "סינרמה", עקב התדירות הרבה שבא הם הועתקו מסיני לרמת הגולן.

 

המציאות של היום לא יכולה שלא להקפיץ את אותם זיכרונות, שהסתכמו ב-2 מלחמות כוללות: ששת הימים ב1967, ויום הכיפורים ב-1973. כל מלחמה וסיבותיה: הראשונה נבעה ממצב בלתי נסבל של אויב (בעיקר צבא מצרים) על גבולנו הדרומי, והשנייה כתוצאה משאיפתם של המצרים והסורים להשיב את רמת הגולן וסיני שאבדו להם במלחמת ששת-הימים.

 

קשה להשוות בין העוצמות שעמדו על סף גבולותינו אז והיום, אבל התהליך דומה: היום לופתת איראן את גבולותינו, תוך השפעה ישירה על גורמי טרור, בכל מימד אפשרי. הגמישות הנדרשת מצד צה"ל במציאות הזו היא משמעותית, הן בהיבטי מידע והתרעה מודיעיניים, והן בהיבט הפעלת כוח בכל זירה.

 

יכולת מרשימה. התקיפה בדמשק

 

האירוע אמש בו הותקפו עשרות מטרות בסוריה, מצביע על גמישות מאוד גבוהה ביכולות צה"ל, ובהיבטים של מידע ותקיפה – ניתן לומר שהיכולת הזו ממש מרשימה. מהירות התגובה והדיוק מצביעים על כך שצה"ל היה ערוך לתגובה, ולמעשה הפעיל תכנית שקיימת. יתרה מכך, ניתן לומר שהמהלך אותו חוללה כפי הנראה איראן, בו שוגרו רקטות לחרמון, היה בבחינת "הגבהה להנחתה" עבור ממשלת ישראל. למעשה ניתן כאן תירוץ משכנע להפעלת הכוח מצד ישראל.

 

עוד בנושא:• גורם ביטחוני: "מתחילים להתקרב לראש התמנון"; דיווח: 11 חיילים נהרגו בתקיפה• שר הביטחון בנט על התקיפה בסוריה: "המסר שלנו למנהיגי איראן פשוט - אינכם חסינים יותר"תקיפה חריגה בהיקפה בסוריה: צה"ל פגע בעשרות מטרות של כוח קודס האיראני

כל עוד מדובר במהלכים מסוג זה, עד כמה שהוצאת הפעולות האלו דורשת תאום ודיוק, מדובר עדיין במרחב נוחות לצה"ל. מטוסים יכולים להיות עכשיו בדרום, ותוך דקות להגיע לצפון והמענה יהיה מדויק. זאת, כיוון שמדובר בתקיפות עומק מוגבלות בהיקפן.

אמש פורסם כי איראן ביססה בסוריה מערך של אלפי לוחמים שיעים. המחשבה שאלו יגיעו לגבול, וזה בהחלט בר ביצוע, אינה מניחה את הדעת. אם ייווצר המצב הזה, המורכבות עבור צה"ל תהיה גבוהה פי כמה, כי כאן יידרש מענה יבשתי. חברו לכך את המציאות סביב עזה, ותקבלו תמונה דומה לשנות ה-60. אולי לא בעוצמות, אך בהחלט בצורך של צה"ל להימתח על כמה גזרות במקביל.

זוהי תקופה מורכבת ולא יציבה בעליל, ובהיעדר מרסנים משמעותיים - בהחלט עלולה להידרדר למלחמה כוללת. איראן לא תבליג על הפעולה האחרונה, שכן מזה חודשים פעולות של צה"ל נענות באש מצפון. זה לא קרה לפני שנתיים או שלוש או חמש, בהן צה"ל זכה לשקט יחסי על תקיפות עומק כאלו ואחרות.

מכאן שהדילמה, הידועה בכינויה "דילמת הביטחון", הולכת ומתחדדת: האם להגיב? כיצד להגיב? באיזו עוצמה? וכיצד גורמים לצד שמנגד לריסון?

נדמה שכלל גורמי הכוח בסביבה החליטו ללכת על הסף, קרי להפעיל כוח, אך כוח מדוד ושקול על מנת שלא להוביל להתדרדרות. זה בפני עצמו חשוב, אך כאמור, בסביבה רוויה אדי דלק, מספיק ניצוץ אחד שידליק הכל.

ואם בדלק עסקינן, קשה שלא לראות את הא-סימטריה שהולכת ומתגברת בין איראן ובין ישראל והמערב. בעוד בטהרן מפגינים, מתריסים מול המשטר על הקשיים הכלכליים ועל עליית מחירי הדלק, כאן, אצלנו, מאגר לווייתן מתחיל לתת תפוקות. וזה בעצם כל הסיפור – בזמן שממזרח מחרחרים מלחמה ומקבעים את הנחשלות, כאן ממשיכים להתפתח. זה היה הסיפור שלנו תמיד, וכנראה שגם לעתיד.

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק על ציר המפלים", ו"פרישה – מעבר הכרחי"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו