אירוע הניסיון של חבורת בדואים לפגוע בסיור צהל"י לפני מספר ימים מתחבר לתקופה ארוכה שבה חוסר המשילות בנגב מוביל לאנרכיה. רבים יודעים שזו פצצת זמן אמיתית שמתקתקת , ושמדרום לגדרה למעשה, אין דין ואין דיין.
בעשור הקודם זכיתי לשרת בתפקיד מרכזי באחד האזורים היותר מעניינים בארץ, מרחב הנגב והערבה, החולש גם על הגבולות שלנו עם ירדן ומצרים, וכל תא השטח ביניהם, שיש לא מעט המכנים אותו כ"מערב פרוע". באותה תקופה האתגר המרכזי שלנו היה ציר ה"ח", שהתאפיין בהחדרת מחבלים מרצועת עזה דרך סיני, אל הנגב המערבי.
האתגר המבצעי היה עצום, כיוון שלמעשה לא היה גבול פיזי, לא הייתה גדר, וענף הברחות הסמים שגשג גם הוא. יודעי דבר מכירים היטב את העובדה שמאז הקמת הגדר בגבול המערבי תעשייה שלמה של הברחות נפגעה, ומי שנפגע בצורה המשמעותית ביותר הם יושבי הפזורה הבדואית בנגב, שהתפרנסו לא מעט מהענף הזה.
עוד בנושא:
בסיס צאלים - אימת המילואימניקים | דעה
הקצין הבכיר הנחה: למנוע גניבות, אך לא לצאת למרדפים
תיעוד: ג'יפ צבאי הותקף בנגב על ידי בדואים
מעטים בישראל מבינים שמרכז הארץ מבחינה גאוגרפית הוא העיר הבאר שבע. ושלמעשה ממנה ודרומה יש תא שטח עצום שהשליטה בו רופפת ואפילו אינה קיימת. מי מכם לא נע בציר מצפה רמון – אילת – נסו להיזכר – כמה חיילים ראיתם? כמה שוטרים? רוב העוצמה הביטחונית מרוכזת סביב שטחי מפתח. בתוך השטח פנימה – מדבר שוקק חיים, שמי ששולט בו בפועל הם נוודים, שרבים מהם מתבססים על ציוד גנוב וענפים מפוקפקים.
ממשלת ישראל עד כה נמנעה מלהיכנס לעובי הקורה בסוגיית הבדואים בנגב. הסדרי הקרקע רחוקים מלהיפתר, והריבוי הטבעי הוא עצום. האוכלוסייה הבדואית היא ענייה ומתגוררת בפחונים. הם חיים חיי טבע-פרא, ללא חוק, ללא משטר. כמעט ואף אחד לא מעז להתקרב אליהם. לא מעט גם עוסקים בפרוטקשן משגשג.
כך, לאורך שנים, העדר המשילות בנגב הוביל להתרבות של מקרי אלימות, ורתיעה מאכיפה של ממש. משטרת ישראל קצרה מלהושיע – אם תבדקו מול מפקד המחוז הדרומי, הוא יספר לכם שבקושי עם הפשע בבאר שבע הוא מתמודד. הפזורה? הוא כמעט ולא מגיע לשם.
מאידך, צה"ל, שמצוי באותם שטחים לא מעט, לא יכול לפעול כנגד אותם עבריינים. והם למדו את זה, עד כדי כך שבשטחי האימונים הם נעים על טרקטורונים בעקבות הטנקים של המתאמנים, ואוספים מכל הבא ליד. החיילים לא יכולים להגיב כיוון שהוראות הפתיחה באש לא מאפשרות להם – הרי מדובר באזרחי המדינה.
כך, כאשר המשטרה קצרה מלהושיע, ולצה"ל אין סמכות, מצליחים עבריינים להיכנס בין זרועות אכיפת החוק הכבולות ולעשות ככל העולה על רוחם. וכאשר חייל או קצין מעז לפעול – המערכת המשפטית לא מגבה אותו, ראו מקרה בו קצין מגבעתי ירה לעבר עבריין שנכנס לתוך שטח הפעילות לפני מספר שנים.
ברור שהפתרון הוא לא הוראות הפתיחה באש – מדובר בבעיה אסטרטגית שמתחילה בהכלת חוק ובאכיפתו, מעבריינות של השתלטות לא חוקית על קרקע. אולם חייבים להתחיל איפשהו. כאשר סמלי השלטון הפכו לבדיחה, ועבריינים מהטלים בקציני צה"ל, המשמעות היא ברורה – בנגב מתחוללת אנרכיה. לא פחות, ולא יותר, וה"תפוח אדמה" הלוהט הזה לא נוחת באף יד – לא בצבא, ולא במשטרה.
אם נתמקד בנושא אחד, לפחות תהיה זו התחלה, וכל בר דעת מבין שתחילתו של תהליך חייבת להיות במתן ההרתעה לחיילי צה"ל, שעומדים חסרי אונים מול התופעה הזו. עניינית, חייבים להסדיר בחקיקה, ששטח האימונים הוא שטח צבאי סגור, ולגבות את הדבר בהוראות פתיחה באש שהן מחמירות. חייל שעומד ושומר על מאהל, ומבין שאין לו שום גיבוי – הוא לא חייל. הוא דחליל. והם מבינים זאת היטב. כך, בצד האנריכה, מחלחל חוסר ביטחון מוחלט של אנשי ביטחון. את זה צריך לעצור מיד.
אם לא תתאפשר אכיפה באמצעות חיילי צה"ל, אזי יש להציף את השטח באנשי משמר הגבול, שלהם יש סמכות שיטורית מובנית. דא עקא – אין מספיק שוטרי מג"ב למשימה הזו. ועכשיו נדרש לשאול, כיצד מתקדמים מכאן?
המצב כל כך חמור שלכל בר דעת ברור שאין מנוס מלתת לצה"ל חופש פעולה במרחב, ולאפשר למפקד בסיס צאלים להפעיל מערך אבטחה אגרסיבי בעל סמכויות וגיבוי. רק בדרך זו התופעה המסוכנת של חדירה למרחבי האימונים וגניבת אמצעי לחימה תיפתר. הסמכויות חייבות להיות מעוגנות בחוק, אחרת אי אפשר לצפות מאף אחד, וגם אסור, שהחוק יילקח לידים.בואו נתחיל מזה שסמלי המדינה, הצבא והמשטרה, ירתיעו את הפושעים האלו, ומשם נתקדם. בהקשר הזה, הזמן אינו לטובתנו.
אל תתפלאו אם תוך זמן קצר הפורעים האלו ישדדו לילה לילה רכבים תמימים שנעים דרומה – ברור שזה כבר קרה כמה פעמים. בואו לא נהיה מופתעים אם זה יהפוך לרעה חולה. התשתית כבר קיימת, ביטחון אין, ומה עוד נשאר כדי שבאמת הנגב יהיה "מערב פרוע" לכל דבר ועניין?
הכותב שירת בעבר כקצין האג"ם של אוגדת הנגב והערבה (עוצבת אדום)
