נגיף הקורונה התפרץ לחיינו לפני כשנה, מאז הוא נמצא במעקב צמוד ע״י מיטב החוקרים בכל העולם. במשך הזמן הזה הנגיף נלקח ממאות אלפי חולים ואופיין הרצף הגנטי של הנגיף. בכל אחד מהמקרים, הרצף הגנטי שמכיל כ-30,000 בסיסים (אותיות) מכיל לפחות שינוי של בסיס אחד.
שינוי כזה (המכונה מוטציה) הוא אקראי לחלוטין ובמרבית המקרים אינו משנה את תכונות הנגיף. לפעמים חלק מהשינויים פוגעים בתהליכים החיוניים לנגיף ומעכבים את התפשטות הנגיף, שינויים כאלה ייעלמו מאוכלוסיית הנגיפים די מהר. במקרים נדירים אף יותר, שינוי כזה יכול לגרום לנגיף לפעילות יעילה יותר מבחינתו ועשוי להתפשט בעולם בקצב מהיר יותר מהנגיף המקורי.
חוששים ממחלה קשה יותר
מבחינת חוקרי הנגיפים (הווירולוגים) והאפידימיולוגים, מעקב אחרי הצטברות השינויים בגנום הנגיפי מאפשר מעקב אחרי שרשראות התפתחות של וריאנטים חדשים של הנגיף ובחינה של התפשטות הנגיפים בעולם. לפני כחודשיים התגלה ויראנט חדש של נגיף הקורונה באנגליה שהחל להתפשט בדרום אנגליה ועתה הוא נמצא בחלק גדל והולך מהנגיפים שנדגמים בחודש האחרון. וריאנט זה מכיל 17 שינויים מהנגיף המקורי, כאשר 8 מתוכם נמצאים בחלבון ה״spike״, החלבון החיצוני של הנגיף המאפשר את הקישור וחדירה לתא.
חלבון זה הוא חלבון גדול באופן יחסי המזוהה ע״י מערכת החיסון. חלק מ-8 השינויים נראו כבר בעבר אולם לא כול השינויים הללו ביחד. שניים מתוך השינויים הללו הראו יכולת טובה יותר להקשר לקולטן התאי בתאי תרבית וחלק אחר מהשינויים הראו ירידה בקישור של חלק מהנוגדנים שנוצרו נגד הנגיף.
לכן וריאנט זה מצריך מעקב ויהיה צורך לבדוק את התכונות החדשות שלו במעבדה ובתנאי אמת. התפשטות הנגיף באוכלוסייה בבריטניה אינה בהכרח נובעת מיכולות מוגברות של הנגיף אלא בהחלט יכולה להיות תוצאה של מספר מפיצי על שגרמו להתפשטות הנרחבת. כלומר, כרגע למרות הממצאים אין עדות חותכת לכך שהנגיף מדבק יותר. בכל מקרה מהנתונים שהתקבלו עד עתה לא נראה שהווריאנט הנוכחי גורם למחלה קשה יותר מנגיף המקורי.
האם החיסונים החדשים יעילים נגד המוטציה?
החשש הגדול הוא כמובן שהתגובה החיסונית שהתפתחה כנגד החיסון לא תוכל לעצור את הווריאנט החדש. אולם חשוב לזכור שכל החיסונים שאושרו וחלק גדול מאלה שבשלבי הפיתוח השונים כבר מכילים את הרצף המקודד לחלבון ה״spike״. כלומר החיסונים של פייזר, מודרנה, אסטראזניקה והמכון הביולוגי גורמים לייצור של חלבון השלם של ה״spike״. מערכת החיסון שלנו מזהה מקטעים קטנים ושונים של החלבון כנגדם היא מגיבה.
מערכת החיסון מייצרת סידרה של נוגדנים שתוקפים את החלבון מכיוונים שונים, כך ששמונה שינויים לא יכולים לפגוע בכל המקטעים המזוהים ע״י מערכת החיסון. לכן לדעתי הסיכוי שהחיסון לא יעבוד יותר כנגד הווריאנט הנוכחי הוא נמוך, מצד שני יכולה להיות ירידה מסוימת ביעילות החיסון כי חלק מהנוגדנים שנוצרו עלולים לא לזהות את הווריאנט החדש. אני מזכיר שהחיסונים יותר יעילים במניעת תחלואה ממה שהעזנו לקוות לפני חודשיים כך שגם אם תרד היעילות זה לא סוף העולם וכל מקרה בטכנולוגיה הנוכחית ניתן לייצר חיסונים מותאמים במהירות רבה.
חשוב לזכור שבמרבית החיסונים הקיימים (מלבד החיסון לשפעת) לא מתפתחים זני נגיף שאינם מגיבים לחיסון. אירוע כזה הוא נדיר משתי סיבות עיקריות: האחת חיסונים לרוב מעכבים יותר מאזור אחד של הנגיף ולכן הנגיף צריך לצבור הרבה מוטציות על מנת להתגבר על תגובת מערכת החיסון שמתפתחת בעקבות החיסון, והשניה, החיסון לרוב מונע את התפשטות הנגיף בגוף ובאוכלוסייה ולכן כמות הנגיפים שנוצרים קטנה יותר וכמות השינויים שמצטברים קטנה.
לסיכום, צריך עוד מחקר על מנת להבין את החשיבות המעשית של הווריאנט החדש, ובינתיים רצוי שמרבית האוכלוסייה תתחסן כמה שיותר מהר על מנת למנוע היווצרות של וריאנטים חדשים נוספים.
ד"ר אורן קובילר הוא מהמחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית, בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב
וחבר עמותת "מדעת".
