ביממה האחרונה שוב הולמים תופי הקרב בזירת הדרום והצפון, כבכל תקופת טרם בחירות בישראל, לבטח בשנתיים האחרונות. כל מערכת בחירות בשנים האחרונות מלווה ב"רעשי רקע" מהסוג הזה, והסיבה ברורה – יש מי שמנצל את חוסר היציבות בישראל על מנת לחרחר מלחמה, ולייצר מנופים עבור האינטרסים שלו.
לאחר הדיווחים על תקיפות אוויריות אמש במרחב סוריה, הבוקר דווחנו גם על חילופי אש גם בגבול רצועת עזה, שהיה בחודשים האחרונים שקט למדי. האם זה מקרי שגם בצפון וגם בדרום הזירות מתחממות? יהיו שיגידו כי מדובר בצירוף מקרים, כי זירות אלה רוחשות ובוחשות יומם וליל. אך בפועל לא מדובר במקריות – מישהו מנסה לחמם את הגזרה, על רקע עיסוקי הממשל הישראלי במערכת הבחירות ובהתמודדות עם הקורונה.
בשבועות האחרונים התבשרנו גם על איומים של גורמים איראניים על כלי שייט אמריקאים במפרץ הפרסי. נושאת המטוסים האמריקאית "נימיץ" נכנסה לתוך המפרץ, חזרה לאחור, ולפי הדיווחים האחרונים שוב חוזרת לשייט מול נמל באנדר עבאס. נוספו לכך דיווחים איראנים על המשך העשרת אורניום לרמה של 20%, המהווה הפרה בוטה של הסכמי הגרעין. כל הסוגיות הללו קשורות אחת לשנייה בקשר גורדי.
הנחת היסוד בשני העשורים האחרונים היא שהאיראנים מערערים את היציבות במזרח התיכון לפי האינטרסים שלהם. בתקופה זו הם מנצלים היטב את חוסר היציבות השלטונית בארצות הברית, וכאמור גם בישראל, ופועלים לשם מימוש פיגועים בגבול הצפוני והדרומי. האינטרס ברור: מעבר לחרחורי המלחמה הכרוניים, האיראניים מנסים לייצר מנוף שיוביל עבורם להישגים בזירה הדיפלומטית - בייחוד על רקע הסנקציות והכוונה האמריקנית לחזור להסכם הגרעין. אחרי הכל, ג'ו ביידן, הנשיא האמריקני הנבחר, כבר הצהיר שהוא יותר ממעוניין לשוב לשולחן הדיונים מול איראן, ולכן האיראנים מנסים להגיע לשולחן עם יותר הישגים, ואולי יפעילו מנופים משמעותיים יותר.
כך או כך, הדיווחים בתקשורת הזרה מדברים על אפקטיביות גדולה בתקיפה האווירית בשמי סוריה, המיוחסת לצה"ל על ידי מקורות זרים. זה מצביע מחד על המשך המאמץ האיראני להתבסס במרכז סוריה באמצעות מיליציות שיעיות, ומאידך על מודיעין איכותי שמקדם את המאמץ הזה באש מדויקת וקטלנית. המערכה הזו, שמתנהלת מול איראן, נחלה עד כה הצלחה באופן מעורר השראה. אי היכולת האיראנית להתבסס באופן משמעותי בגבול סוריה שומט את השטיח מתחת לרגלי התוכנית של הרפובליקה האסלאמית "לעטוף" את ישראל באיומים של אש ישירה. עבור ישראל זה לא פחות מקסיוס בליי.
עד כה, ישראל הצליחה למנוע הדרדרות בגבולות. השאלה היא האם מה שהיה הוא שיהיה? לבטח ניתן להניח שללא מטריית הגיבוי של דונלד טראמפ בוושינגטון, נראה בקרוב הלך רוח אחר במחוזותינו.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספרים "כיוון ברור", ו"האדם שבטנק"
