יש משחקים קטנים, זניחים אפילו, שצצים משום מקום ומצליחים להרעיד את הזירה, כאילו שמתאגרף אלמוני במשקל זבוב נותן נוקאאוט לאלוף העולם במשקל כבד. זה בדיוק הסיפור עם Big Rumble Boxing: Creed Champions, כותר אגרוף ארקיידי פשוט יחסית שתופס בסך הכל כשמונה ג'יגה מסכנים, נמכר במחיר מוזל (40 דולר הוא המחיר הרשמי) ומעולם לא היה אמור להתמודד מול התותחים הכבדים של שיא עונת הגיימינג, כמו הפאר קרייז, הפיפו"ת והלייף-איז-סטריינג'ים למיניהם.
ובכל זאת, אף שכל המשחקים האלה מותקנים כבר כמה ימים טובים על הפלייסטיישן 5 שלנו, מצאנו את עצמנו חורשים על משחק האגרוף הזה, ורק עליו, יותר משבוע, ונהנים כמעט מכל רגע עד להשגת גביע הפלטינום המיוחל. הקהל בהלם.
נותנים ברוקי
כבר ציינו שהמשחק מבוסס על סרטי "רוקי" "וקריד", ומאחד את כל המתאבקים הגדולים שלהם? אמנם קצת לא נעים לארגן קרב איתנים בין אפולו קריד ז"ל לבנו אדוניס, אבל במקרה שלנו, "נעים" זה רק המסאז' שהמאמן עושה בכתפיים בין הסיבובים. גם רוקי פה כמובן, ביחד עם איוון דראגו הרובוטי מ"רוקי 4" ובנו הרגיש ויקטור מ"קריד 2", ואפילו קלאבר לאנג מ"רוקי 3" קופץ לבקר ומחזיר את מיסטר טי לתודעה (האלק הוגאן מאותו סרט דווקא נעדר).
המתאגרפים האחרים כוללים חבר'ה קצת פחות משמעותיים מהסרטים, בנוסף למספר דמויות שהמוצאו בשביל המשחק. הגרפיקה, במיוחד של המתאגרפים עצמם, נוטה יותר לכיוון הציורי אבל טובה ומפורטת מאוד, והאנימציה חלקה וזורמת. אין תלונות בתחום הגרפיקה, במיוחד כשמדובר במשחק פלייסטיישן 4 מוזל. תוסיפו לזה פסקול שכולל בין היתר את נעימת הנושא של המיתולוגית רוקי, את השיר Gonna Fly Now ואפילו את Eye Of The Tiger, ותקבלו פה פצצת נוסטלגיה מרגשת למי שגדל על מעלליו של סוס ההרבעה האיטלקי מפילי (בחיי אדריאן, זה נשמע הרבה טוב יותר באנגלית).
אבל מה שווה כל הנוסטלגיה אם הגיימפליי עצמו לוקה בחסר? אז זהו, שהוא לא. BBB: CC, כאמור, נוטה יותר לכיוון משחקי האיגרוף הארקיידיים של פעם, כמו Ready 2 Rumble העתיק ואפילו Punch Out העתיק עוד יותר. יודעים מה? נוסיף לרשימה גם את Sierra Championship Boxing (עם הקנגורו!) מ-1983 כדי להשוויץ בקילומטראז' המפוקפק שלנו. במילים אחרות, זה פחות "סימולטור" איגרוף כמו Fight Night Champion, לצורך העניין, ויותר משחק מכות אחד-על-אחד שבו מסתפקים רק בבוקסים ולא בבעיטות מעופפות ובכדורי אש.
יש פה בסך הכל שני כפתורי התקפה סטנדרטיים - אגרוף רגיל ואגרוף חזק, לצד כפתור הגנה/התחמקות, כפתור לפיתה שככל הנראה לעולם לא תזדקקו לו, וכפתור למכת Super קטלנית, שתוכלו להשתמש בה ולהוריד כמות משמעותית מהכוח של היריב רק אחרי שתמלאו את המד הרלוונטי שלה. זהו זה, בגדול. אפשר אמנם לשחק קצת עם הכיוונים של כל מכה, אבל האפקט של זה זניח.
תרביץ יפה ותשתוק
החדשות הטובות: למרות הפשטות, השליטה דווקא מוצלחת מאוד. היא חלקה, רספונסיבית ועוצמתית, כל בוקס הוא בומבה, והתחמקות של הרגע האחרון בתוספת קאונטר (התקפת נגד בלשון הגיימרים) של סנוקרת לפרצוף של היריב, תעלה חיוך על הפרצוף שלכם. וכשהגיימפלי עושה את העבודה, אפשר להתייחס בסלחנות כלשהי לחסרונות של המשחק. ויש כאלה בלי עין הרע.
מכיוון שמדובר במוצר הופק בתקציב נמוך עד בינוני, היוצרים שלו נאלצו לוותר על כל מה שקשור לעלילה ולסרטוני מעבר. נכון שמשחק איגרוף לא זקוק לעלילה ולסרטונים, ולכן היה עדיף לוותר עליהם לגמרי במקום לדחוף בכוח אלטרנטיבות בלתי ראויות.
כל מתאגרף מצויד ב"סיפור רקע" משלו, שהולך ומתפתח מקרב לקרב. הבעיה היא שבמקום סרטונים, אנחנו מקבלים בין הקרבות מסך סטטי, שקופית או פריים של קומיקס אם תרצו, עם איורים שחוזרים על עצמם עשרות פעמים וקצת טקסט עילג שמתאר מה קורה. רמה של משחק סלולר, לא יותר. ועל אף הפסקול החביב, תשכחו מדיבוב. הדמויות בקושי מוציאות מילה מהפה ומסתפקות בעיקר בגניחות ובאנחות מוזרות - גם בקטעי המעבר - שנשמעות, לא נעים להגיד, כמו אדם שיושב על האסלה ונאבק בקלקול קיבה. דוגמה מייצגת:
מתאגרף א', טקסט שמופיע על המסך: "אני אהיה אלוף העולם! כולם ישמעו עליי!"
מתאגרף א', מה שיוצא מהרמקולים: *גניחה מחרחרת*
מתאגרף ב', טקסט שמופיע על המסך: "כן? נראה אותך!"
מתאגרף ב', מה שיוצא מהרמקולים: *אנחה גרונית*
מביך. היה עדיף בלי.
תזכירו לנו מי אתם?
חיסרון נוסף, משמעותי יותר, הוא חוסר הגיוון במתאגרפים עצמם, במיוחד אלה שלא מגיעים מהסרטים. באופן כללי, יש במשחק שלושה סוגי לוחמים: חזקים ועמידים אך איטיים במשקל כבד; פחות חזקים, פגיעים אך זריזים במשקל קל; וכאלה שהם באמצע. יש להניח שהשחקן הממוצע יתחיל לשחק עם רוקי ואחר כך יעבור לקריד ג'וניור או לדראגו, ומשם לאפולו ולקלאבר.
אבל כשמתחילים להתפשר על דמויות הפילר, מרגישים שהן פחות או יותר סקינים – שכפולים אחת של השנייה – כשרק המראה שונה. אז נכון שיש לנו את הויקינגי המזדקן, את המקסיקני המקועקע, את האירי הג'ינג'י חמום המוח, את החייל המחוספס עם השיער הארוך סרט הראש (מחווה לרמבו?), את הפנקיסט עם המוהיקן, ואיזה איש עסקים נכלולי בחליפה מחוייטת (?!), אולם ההבדלים ביניהם, ברוב המקרים, קוסמטיים בלבד. כולם מרגישים ונלחמים די אותו הדבר, במיוחד בהשוואה לחבר'ה מקבוצת המשקל שלהם.
מונטאז' בלופ
וניטפיק אחרון: אין סרט "רוקי" בלי מונטאז' אימונים מעורר השראה, ולא ויתרו על העניין הזה גם במשחק. בשלב מסוים בעלילה של כל מתאגרף, הוא ידחה את הקרב הבא לטובת סשן "אימונים", שמורכב מכמה Mini Games בהם צריכים ללחוץ על הכפתורים הנכונים בתזמון הנכון, לפי ההנחיות על המסך.
תרוצו על הליכון, תתאמנו עם שק אגרוף ואפילו תוציאו את האגרסיות שלכם על גושי בשר קפואים כמו שרוקי עשה בתחילת דרכו. בפעמים הראשונות זה חביב, אבל הבעיה היא שכל. מונטאז'. חוזר. על. עצמו. עם. כל. מתאגרף. וזה. מטריף. את. השכל. פספוס נוסף: אנחנו מבינים את מגבלות התקציב, אבל לפחות לדראגו היו יכולים לארגן את המונטאז' ההיי-טקי הזה שלו מהסרט.
השורה התחתונה: Big Rumble Boxing: Creed Champions הוא משחק אגרוף ארקיידי מוצלח, שהפתיע אותנו לטובה כנגד כל הסיכויים, ממש כמו רוקי הצעיר. עם קצת יותר ליטוש, גיוון ואפשרויות מולטיפלייר (לא הזכרנו שאין פה משחק רשת, אלא רק מולטיפלייר מקומי? אז עכשיו אנחנו מזכירים), הוא יכול היה להיות משחק אגרוף אדיר.
גרסה נבדקת: פלייסטיישן 4, על קונסולות פלייסטיישן 5. זמין גם לאקסבוקס, לסוויץ' ולמחשב. (עותק הסקירה סופק על ידי החברה)
