ככה מחאה פוליטית שהונדסה במשרדי יח"צ מאיימת להפוך לסערה שעלולה להטביע חלקים מההייטק הישראלי יחד עם כולנו. אחרי מכתב ההייטקיסטים ("פגיעה במעמדו של ביהמ"ש תהווה איום קיומי ממשי על תעשיית ההייטק") והפגנות ההייטקיסטים ("ישראל עשויה להפוך ממדינה ליברלית פרוגרסיבית לדמוקרטיה על הנייר"), הגיעה הפרשייה התורנית במסגרת "מחאת ההייטקיסטים".
אתמול הייתה זו ההכרזה של עינת גז, מנכ"לית פאפאיה, אחד הסטארטאפים הבולטים בהייטק הישראלי. גז צייצה כי בכוונתה להוציא את כספי החברה המוחזקים בישראל, ועוררה דיון ערני - יחסית לתעשייה שלעומת הפוליטיקה הכללית נחשבת מנומנמת. בציוץ של גז צפו לא פחות מ־200 אלף גולשים.
עמית סגל תהה אם גז מתכוונת להוציא גם את כספי החברה המוחזקים במדינות אחרות, שאינן נחשבות פאר הדמוקרטיה. צייצנים ועיתונאים שאלו מהי בכלל המשמעות הפיננסית של ההכרזה בפועל, בחיים האמיתיים, אבל רובם תמכו בה. כנראה הם ראו את הבוז והביטול שלהם זכה מנכ"ל הפניקס בעקבות דבריו ל"גלובס", שלפיהם אף משקיע זר לא שאל אותו על הרפורמה המשפטית - והבינו את הרמז. מאחורי הקלעים, יזמים רבים ביקשו לקפוץ על העגלה עם הכרזות דומות.
בקרב מי שהיו מוכנים לדבר עם התקשורת, התגלתה כמעט תמימות דעים לגבי הסכנה שלכאורה נשקפת מהרפורמה, ובמרכזה חשש מיציאת משקיעים. הציוץ המשיך להכות גלים, וזמן קצר לאחר הכרזתה של גז הצטרף אליה גורם מוכר נוסף בסצנה המקומית - משקיע ההון־סיכון טל ברנוח, שמנהל את כספם של משפחות עשירות (פמילי אופיס) ושל יזמים ותיקים, כמו מייסד מלאנוקס אייל ולדמן, והיזמים של Wix, איירון סורס ואחרים.
ברנוח הודיע כי בעקבות הצעדים שמתכוונת הממשלה לנקוט במסגרת הרפורמה המשפטית, הוא התבקש על ידי המשקיעים להיערך לאפשרות של העברת כספי הקרנות מישראל. אך גם אם הדברים נכונים - יש לזכור כי חלק גדול מההייטק עדיין יושב על הגדר ושותק. לא ראינו, וכנראה גם לא נראה, שביתה אמיתית, כזו שתפגע בעבודה השוטפת ובתפוקה. הרבה מאוד מההייטקיסטים המוחים והדוברים בתקשורת הם בכלל מנכ"לים של חברות ומשקיעי הון־סיכון, ופחות עובדים מהשורה. עובדים אמנם משתמשים במדפסות של העבודה כדי להכין שלטים, אבל לא ראינו מסה משמעותית יוצאת לרחובות.
גם אם תהיה יציאת משקיעים, ספק רב אם תהיה רחבה ופגיעתה תהיה משמעותית. ההייטק הישראלי אינו מקשה אחת. הוא כולל תעשיות מבוססות מספיק שלא כולן תלויות במשקיעים זרים, שייתכן מאוד שמונחים גם על ידי אג'נדה שאינה עסקית.
ולממשלה יש לומר: על צעדים כוחניים לא תמיד רצוי להגיב בכוח, בפרט שלצד של המוחים יש המון ממנו. ייתכן שבתנאים שנוצרו, על הממשלה לא להתבצר בעמדתה, אלא אולי דווקא להרחיב את הדיון הציבורי סביב הרפורמה. אם ממשלת הימין טוענת שהיא צודקת, תואיל להציג את הטיעונים שלה לכלל הציבור, ולא רק לציבור שבחר בה, ולגייס את תמיכתו.
שנים הימין טוען כלפי השמאל שהוא מנהל את הדיון הציבורי בסיסמאות ולא באמצעות שכנוע. המוחים טוענים שרפורמת לוין תפגע בזכויות הנשים, המיעוטים או הלהט"ב. אבל מנגד, היא מציעה למגזר העסקית סוכרייה ענקית - חיזוק הוודאות המשפטית.
על היעדרה של מה שנקרא "ודאות משפטית" קובלים אנשי עסקים בכירים כבר שנים רבות. היא זו שכבר שנים מרחיקה מישראל השקעות, שבלעדיהן מתקשה הכלכלה גם להגדיל את העוגה וגם לחלק אותה באופן שווה והגון יותר. כך, במקום לתמוך בצעדים שדווקא יגבירו את הוודאות המשפטית ויקלו את עשיית העסקים בישראל, גורמים חזקים בסצנת ההייטק וההשקעות יצרו סערה תקשורתית שמשדרת לעולם שהישראלים מסוכסכים ביניהם, ושגן העדן של החדשנות שהם יצרו במזרח התיכון סובל לא רק מחוסר ודאות, אלא גם מחוסר יציבות.
זהו לא איום בנזק. זה נזק אמיתי שגורמים בהייטק המקומי יוצרים כעת במו ידיהם. נותר לקוות שלדיון זה יצטרפו בקרוב קולות אחרים, שבוודאי קיימים בהייטק ובאקדמיה הישראליים, ושבשלב זה, כך נראה, חוששים עדיין לשחות נגד הזרם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו