צעד קטן לאדם, צעד ענק לביזנס: למה חברות פרטיות כל כך רוצות לנחות על הירח?

בשבועות האחרונים אנו עדים למהפכה של ממש בתחום חקר החלל, כאשר חברות פרטיות מנסות, ופלעמים גם מצליחות, לבצע נחיתות על הירח - הישג שבעבר היה שמור למדינות גדולות בלבד - וליתר דיוק, למעצמות כלכליות וטכנולוגיות. 

כך, למשל, החללית בלו גוסט של חברת "פייירפליי אירוספייס" (Firefly Aerospace) השלימה בהצלחה את נחיתתה על פני הירח בשבוע שעבר, והפכה לכלי הרכב החללי הפרטי הראשון שמצליח לנחות בצורה רכה ומבוקרת על פני הירח (חברת Intuitive Machines האמריקנית ביצעה "נחיתה לא-מאוזנת" בשנה שעברה עם הנחתת "אודיסאוס" שלה - בגלל הנחיתה הבעייתית רבים מהמכשירים המדעיים שעל סיפונה לא פעלו כראוי). 

"פיירפליי" לא לבד. מלבד משימות-ירח של סוכנויות חלל לאומיות, כמו זו של יפן, למשל (שאמורה לצאת לפועל בתחילת יוני 2025), בימים אלה מתנהלות במקביל ארבע משימות של חברות פרטיות שמכוונות אל הירח: "פייירפליי אירוספייס", שרשמה את הנחיתה המוצלחת של בלו גוסט והפכה למובילה בתחום; "אינטואיטיב מאשינס", החברה שבבעלות החלקית של אילון מאסק מתכננת שיגור של החללית "נובה-סי" במהלך 2025, עם יעד לנחיתה באזור הקוטב הדרומי של הירח; "אסטרובוטיק", שלמרות כישלון קודם עם חללית "פרגרין", מתכננת לשגר את החללית "גריפין 1" במהלך 2025; ו-SpaceX: החברה של אילון מאסק, שהכריזה על תוכניותיה לשגר גרסה מותאמת של חללית "סטארשיפ" לירח עד סוף 2025.

"זו תקופה מסעירה ומרגשת לאנושות - סוף-סוף אנחנו חוזרים אל הירח", אומר בהתלהבות בשיחה עם "ישראל היום" פרופ' יואב יאיר, חוקר מדעי האטמוספירה והחלל וחבר סגל בביה"ס לקיימות באוניברסיטת רייכמן, ששיתף בעבר פעולה עם נאס"א ועם סוכנות החלל האירופית. "מאז 1972, ימי משימת 'אפולו 17', לא הלך אדם על הירח. למעשה, מאז לא שיגרנו בני אדם מחוץ למסלול ההקפה של כדור הארץ ולתחנת החלל הבינלאומית".

אז מדוע דווקא עכשיו ומדוע דווקא חברות פרטיות פתחו מחדש את המרוץ לירח? 

"ראשית, רוב החברות הפרטיות משמשות כקבלניות-משנה של סוכנויות חלל לאומיות", מסביר פרופ' יאיר. "אם בעבר הגישה של נאס"א, למשל, הייתה 'מהר יותר, טוב יותר, זול יותר', הרי שעם הזמן הסוכנות הפכה לגוף גדול, מסורבל, בזבזני ואיטי. כל משימה שלה בוצעה בעלות גבוהה ביותר, עם הרבה כוח אדם והמון ביורוקרטיה. לכן, היא בחרה במיקור-חוץ לחלק ממשימות הירח. לחברות הפרטיות יש מנטליות גמישה הרבה יותר של סטארט-אפ, והן יכולות להיות חדשניות ויעילות יותר - והכל תוך כדי תנועה".

שירות משלוחים לירח

ואכן, בשנים האחרונות נאס"א משתפת פעולה עם חברות פרטיות רבות (ובהן SpaceX, בלו אוריג'ין, פיירפליי, אסטרובוטיק, אינטואיטיב מאשינס ועוד), במסגרת מיזם בשם "שירותי מטען ירחי מסחרי" (CLPS), שאמור לסייע לה להחזיר ארבעה אסטרונאוטים אמריקנים לירח כבר בספטמבר 2026, כחלק ממשימת ארטמיס 3. 

הסוכנות מספקת חוזים לחברות פרטיות להובלת מטענים מדעיים לירח, ובכך תומכת בפיתוח ההיבט המסחרי של חקר הירח ופעילויות עתידיות אחרות בחלל. למעשה, תכנית ה-CLPS מאפשרת לחברות פרטיות להציע לנאס"א לרכוש מהן "שירותי משלוחים" לירח, כאשר נאס"א רוכשת רק את "המקום" למטען המדעי שלה, במקום לפתח ולהפעיל חלליות בעצמה.

אולם, על פי פרופ' יאיר, התקציבים של סוכנויות החלל הגדולות הם לא הסיבה היחידה לעניין הרב של הסקטור הפרטי בשיגורים לירח. "זרז מרכזי של המרוץ הפרטי לירח היה Google Lunar X PRIZE", הוא אומר. מדובר בתחרות שמומנה על ידי גוגל ושהבטיחה פרס של 20 מיליון דולר לצוות הפרטי הראשון שיצליח להנחית בבטחה על הירח רובר שינוע למרחק של לפחות 500 מטר וישדר נתונים ותמונות לכדור הארץ.

אחד הצוותים שלקח חלק בתחרות היה SpaceIL הישראלי, שעיצב, בנה ושיגר את הנחתת "בראשית", שאמנם הצליחה להגיע עד לירח ב-2019, אך לא נחתה עליו בהצלחה.

"הפרס הכספי היה רק 'תירוץ' של היזמים השונים לצאת לדרך", אומר פרופ' יאיר. "מאחורי זה ניצבה הסקרנות הטכנולוגית שלהם והרצון להגיע להישגים יוצאי-דופן". ואכן, גוגל בסופו של דבר לא חילקה את הפרס הגדול (כי לא הייתה חללית שהשיגה את המטרה בזמן), אך הפיתוחים והרעיונות של הצוותים היוו את הבסיס ליוזמות וחברות אחרות בתחום.

הסינים עובדים לבד

בנוסף, מאחורי המרוץ הפרטי לירח עומדים אינטרסים כלכליים ומדעיים משמעותיים. הירח עשיר במשאבים כגון הליום-3 וטיטניום, שיכולים לשמש כבסיס לפעילות אנושית מתמשכת בחלל ואף כדלק למשימות עתידיות שייצאו מהירח לעבר מאדים ואולי אף יעדים אחרים ("קל וזול הרבה יותר לשגר חללית מהירח ולא מכדור הארץ, בעיקר בגלל כוח הכבידה הנמוך שלו", מסביר פרופ' יאיר).

הפוטנציאל הכלכלי העצום הזה, והיוקרה שמתלווה להישגים בחלל, מעלים שאלה מסקרנת נוספת: האם האינטרסים האלו עלולים לפגוע בשיתוף ידע בין החברות - וכך לעכב את התפתחות הפיתוח והיכולות הטכניות? "יש מסורת של שיתוף פעולה בין מדינות בנוגע למחקר חללי", אומר פרופ' יאיר. "אפילו בעיצומה של המלחמה הקרה - ושל המירוץ הגדול של המעצמות לחלל - היו רגעים של סיוע הדדי בין ארה"ב לבריה"מ, כששיאה של העבודה המשותפת הגיע עם הקמת תחנת החלל הבינלאומית. החברות הפרטיות שומרות בקפדיה על הקניין הרוחני שלהן, אבל יש גם הליך של הפקחת לקחים משותפת".

"מי שפועלים לבד, מחוץ לזירה המשותפת הזאת, הם הסינים - ובמידה מסוימת גם ההודים", מדגיש פרופ' יאיר. "לשתי המעצמות האלו יש מוטיבציה גיאו-פוליטית שקשורה למה שמתרחש על פני כדור הארץ ולא בחלל. הן רוצות להסיט את מרכז הכובד מהמערב למזרח אסיה והטיסות לירח הן הזדמנות עבורן להפגין עוצמה ועליונות טכנולוגית, שתשרת אותן גם במאבקים אחרים".

"לראות את התמונה של 'בלו גוסט' על פני הירח, כשברקע ניתן לראות את כדור הארץ, הייתה רגע מדהים", מוסיף פרופ' יאיר. "נחיתה נוספת על הירח תחבר את חקר החלל לדורות של בני אדם שכלל לא נולדו כשהאדם האחרון צעד עליו. לכן המרוץ השני הזה לירח חשוב כל כך", הוא מסכם.