בתחילת החודש, שוגרה בהצלחה החללית הפרטית "פרגרין" (Peregrine 1), במטרה להפוך לחללית הפרטית הראשונה שמגיעה לירח והנחיתה האמריקנית הראשונה על הלווין מזה 50 שנים.
מה רבה הייתה האכזבה כאשר תוך כמה שעות התברר לצוות כי החללית נתקלה בשורה של תקלות טכניות הקשורות להנעה שלה, שבפועל מונעות ממנה להגיע לירח.
משימת ארטמיס. הדרך אל הירח רצופה כישלונות// צילום: נאס''א
אבל פרגרין לא לבד בכישלונה. "לונה 25" הרוסית התרסקה בשנה שעברה, "בראשית" שלנו כשלה בשנת 2019. חוץ מהודו וסין, נראה שהניסיונות להגיע לירח נכון לעכשיו נוטים יותר להיכשל מלהצליח. השאלה שעולה היא - מדוע זה קורה?
נאס"א הנחיתה בני אדם על הירח לפני יותר מ-50 שנים, אי שם בשנת 1969. לא רק זאת, היא הצליחה להחזיר אותם בשלום הביתה ואפילו הוציאה לאחר מכן עוד 5 טיסות מאוישות ללוויין שלנו במסגרת תוכנית "אפולו".
אם כך, האם נחיתה על פני הירח כיום לא צריכה להיות, אם לא די טריוויאלית, אז לפחות פשוטה ליישום? האם מדע הטילים והחלל של אמצע המאה ה-20, לא הפך לידע הבסיסי של המדע במאה ה-21?
אתגר ראשון: אין מרווח ביטחון
אתגר מהותי אחד, טען יאן וורנר, המנכ"ל לשעבר של סוכנות החלל האירופית (Esa) בפני עיתון "הגרדיאן", הוא המשקל. "אנחנו תמיד קרובים לכישלון כי צריך להתחשב במשקל, שאמור להיות קל - אחרת החללית לא תוכל לעוף בכוחות עצמה. במילים אחרות – אין מרווח ביטחון".
בנוסף לכך, כמעט כל חללית היא בעצם אב טיפוס. מלבד מקרים נדירים, כמו לווייני התקשורת "גלילאו" - חלליות הן כלי שמעוצב ונבנה בהתאמה אישית. הן אינן מיוצרות בייצור המוני, עם אותן מערכות ועיצובים כל פעם מחדש, וזה מותיר פתח לתקלות רבות.
אתגר שני: הירח עצמו
וכמובן שגם לירח יש בעיות משלו. כוח המשיכה של הירח הוא שישית מזה של כדור הארץ, ולא קיימת עליו אטמוספירה, זאת לעומת מאדים (שגם עליו יש כבר כמה נחתות ותכנון עתידי לנחיתה מאוישת).
אם נשווה את הירח למאדים, בזמן שבכוכב הלכת האדום קיימת אטמוספירה שבה ניתן להשתמש על מנת לבלום עם מצנח ולנחות בבטחה, נחיתות על הירח תלויות לחלוטין במנועים של הנחתות עצמן.
אתגר שלישי: עשורים של קיפאון טכנולוגי
רישומי משימות הירח מספקים רמז נוסף לתעלומה. זמן קצר לאחר תוכנית אפולו, משימות הירח מוצו והפכו ללא רווחיות עבור החברות והממשלות שעסקו בכך, כאשר נאס"א וממשלת ארה"ב הוציאו לא פחות מ-25 מיליארד דולר על משימות "אפולו".
והמשמעות של עצירת המימון למשימות הירח היא גם טכנולוגית – מאז שנות השבעים, עברו עשורים שלמים בהם בני האדם לא עשו שום התקדמות בפיתוח נחתות ירח.
כעת, במסגרת תוכנית ה-Commercial Lunar Payload Services (CLPS) החדשה של נאס"א, הסוכנות מעוניינת לצמצם עלויות ובמקביל לעורר מחדש את תעשיית החלל האמריקנית על ידי תשלום לחברות פרטיות כדי שייקחו מטענים וציוד שלה לירח, ולכן אנו צפויים לראות עוד ועוד חברות פרטיות מנסות, ונכשלות, בדרכן אל היעד הנכסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו