לאחר שכבר הצליחה להעביר לכדור הארץ בהצלחה דגימות קרקע של אסטרואיד, נאס"א מתכננת לשלוח לחלל פעם נוספת חללית קטנה במטרה שתצא לפעילות מחקר. הפעם החללית תהיה קטנה יותר מקודמתה, וזו תחקור את אחד העצמים הקרובים ביותר שיחלפו בזמן הקרוב בסמוך לכדור הארץ, ושלו פוטנציאל נזק אמיתי.
המחקר החדש של החללית, OSIRIS-APEX שמה, שחקרה בעבר את האסטרואיד בֶּנוּ ושהצליחה לאסוף ממנו דגימות על ידי שליחת זרוע רובוטית על פני השטח שלו, יעסוק באפופיס, אסטרואיד בצורת בוטן שנקרא על שמו של אל הכאוס המצרי הקדום, אשר בשנת 2029 יתקרב כל כך אל כדור הארץ, שלוויינים שנמצאים בחלל יהיו מרוחקים יותר מהכוכב שלנו מאשר אותו אסטרואיד.
אפופיס הינו סלע חלל באורך 366 מטרים שב-13 באפריל 2029 צפוי להגיע למרחק של 32,187 קילומטרים "בלבד" מכדור הארץ, מרחק זעיר כאשר מדובר על תנועת גופים בחלל. למעשה, האסטרואיד יעבור אותנו במרחק שקרוב אלינו פי 10 מקרבת הירח אלינו. רמת הקרבה הזו גרמה לכך שב-2004, עת אפופיס התגלה, היו חששות שהוא יסכן את כדור הארץ בצורה ממשית. המרחק הקטן מחייב לחקור את אפופיס, גם כדי לחקור טוב יותר את החומרים מהם הוא עשוי וגם כדי להעריך את הסכנה הטמונה בו, במקרה שיהיה שינוי במסלול שלו.
שיגור חללית שתנסה למנוע התנגשות אסטרואידים בכדור הארץ, ב-2021 // מתוך ערוץ היוטיוב של NASA
כדי להבין טוב יותר את חשיבות המחקר, עם איתי נבו, כתב לענייני חלל באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הסביר ל"ישראל היום" ב-2004 היה קיים סיכוי של אחוזים בודדים שהאסטרואיד יפגע בכדור הארץ ב-2029, או כאשר יעבור בסמיכות לכדור הארץ פעם נוספת, ב-2036. "מאז נעשו מדידות רבות מאוד, וכיום ההערכה הגורפת היא שאין סכנה לפגיעה, לא בשני המעברים האלה ולא בבאים אחריהם, שבהם הוא יחלוף הרבה יותר רחוק מכדור הארץ (מיליוני קילומטרים בכל המעברים האחרים, לעומת, כאמור, כ-32 אלף קילומטרים 'בלבד' ב-2029)", אמר.
במקרה שהאסטרואיד כן יפגע בכדור הארץ, הוא ישחרר אנרגיה ברמה השווה לפיצוץ גרעיני בעוצמה של 510 מגהטון TNT, שהן לא פחות מ-34 אלף פצצות גרעיניות מהסוג שהוטלה על הירושימה במהלך מלחמת העולם השנייה. פגיעה שכזו, כמובן, עלולה לחסל מדינות שלמות – כשבמקרה שהוא יפגע בים, הפגיעה תחולל גלי צונאמי בגובה 250 מטרים.
נבו מנסה לשמור על אופטימיות: "האם אסטרואיד כזה יכול להסיט את המסלול שלו ולהגדיל את הסיכון לפגיעה בנו? תיאורטית אי אפשר לשלול את זה – יכול להיות שעצם אחר יפגע בו וישנה מעט את מסלולו, שחלק ממנו יישבר או אפילו שאצור בתוכו קרח, ומשהו יגרום לו להפשיר במהירות ולהיפלט כסילון גז, מה שישנה במעט את המסלול שלו. כל אלה אפשרויות תיאורטיות בלבד, שהסיכוי להתממשותן נמוך מאוד ואין לנו שום סיבה לחשוב שיקרה משהו כזה. יתרה מזאת, גם אם המסלול ישתנה, סטטיסטית הסיכוי הרבה יותר גדול שהאסטרואיד יתרחק ממסלול ישיר של פגיעה בנו".
לדברי נבו, החללית תמפה את האסטרואיד בצורה מדויקת, כך שאם יהיה צורך בעתיד להסיט אותו ממסלולו – יהיה ניתן לחשוב את נקודת הפגיעה האופטימליות להשגת האפקט המרבי. "החללית תמדוד במדויק עוד פרמטרים של המסלול שלו כמו מהירות הסיבוב סביב עצמו, מה שיאפשר לנו לחשב עוד יותר במדויק את המסלול לשנים הבאות ולהעריך את הסיכון לפגיעה", ציין.
ה-OSIRIS-APEX תנצל את כוח הכבידה של כדור הארץ כדי להיכנס למסלול סביבו ועל מנת לחקור אותו במשך 18 החודשים שבהם היא תסתובב סביבו. כאשר החללית תחוג סביב האסטרואיד, היא תשתמש במנועים שלה כדי לדחוף החוצה מפני אפופיס אבקה וסלעים קטנים במטרה לחקור אותם.
הסיבה למאמץ המחקרי נובעת מכך שמדובר באסטרואיד עשוי אבן, שסיקרן את החוקרים לברר עד כמה פני השטח שלו קשים ועד כמה התנועה בחלל גורמת לבלייה שלו. "אנו יודעים מהתצפיות שנעשו עד כה שאפופיס הוא אסטרואיד סלעי (בשונה מבֶּנוּ, שממנו נאספה הדגימה, שהוא אסטרואיד פחמני) – כלומר, שהוא מכיל סלעים על בסיס סיליקון ומתכות כמו ברזל וניקל", סיכם. "עם זאת, אנו לא יודעים אם זה גוש אחד של סלע או דבוקה של אבני חצץ שנצמדו זו לזו בחלל, או כל אפשרות אחרת. אנחנו גם לא יודעים מה הצורה המדויקת שלו – ההערכות מדברות על כך שהוא בצורת תרמיל של בוטן, כלומר שני כדורים פחוסים מחוברים בחלק צר יותר שאורכו מגיע לכמעט 370 מטרים".
