אחת מהתפרצויות הר הגעש החזקות ביותר בהיסטוריה של האנושות אירעה לפני כ-3,600 שנה בסנטוריני. ניסיונות תיארוך נעים בין בערך 1650 ל-1550 לפנה"ס. החוקרים אינם מסכימים לחלוטין מתי בדיוק התרחשה ההתפרצות.
ארכיאולוגים ומדענים קישרו את ההתפרצות האלימה של הר הגעש סנטוריני עם סופה של הציביליזציה המינואית המשגשגת, שהייתה אחת מהציביליזציות המתקדמות ביותר באותה תקופה. "בין 48 ל-86 קילומטרים מעוקבים של מגמה ושברי סלעים נפלטו באותה עת" דיווח צוות מחקר בינלאומי.
הצונאמי שנוצר מההתפרצות היכה בחופים הצפוניים של כרתים ופגע תרבות המינואית בארבעה גלים רצופים. גובה הגלים הגיע ל-30 מטרים. הם היכו בעוצמה בחופי האיים הקיקלאדיים ובצפון כרתים. האפר הוולקני כיסה את שמי הים האגאי ועטף את כרתים בחשכה גדולה במשך ימים שלמים.
האפר הוולקני מהר הגעש כיסה את העיר המינואית באקרוטירי ושימר את מבניה. עבודת החפירה לשחזור חורבות אקרוטירי הייתה מפרכת אך המומחים הצליחו לשחזר חלק מהמבנים העתיקים שעמדו בעיר מתקופת הברונזה. בבתי אקרוטירי נמצאו ציורי קיר המתארים את חיי היומיום באי.
ההתפרצות שינתה את הצורה העגולה של סנטוריני, שהיה ידוע לפנ כן כסטרוגילי, לצורה הנוכחית בצורת חצי סהר. האי חולק לשלושה חלקים: תרה (סנטוריני), תיראסיה, ואספרוניסי. מרכז סטרוגילי קרס במהלך ההתפרצות.
התרבות המינואית עיצבה את דרום-מזרח הים האגאי במהלך תקופת הברונזה המאוחרת, תקופת שגשוג שהתאפיינה בהשפעתה החזקה על הציביליזציות הסובבות. דעיכת הציביליזציה המינואית החלה סביב 1550 לפנה"ס. סיבות אפשריות לדעיכתה המהירה של תרבות זו הן פלישה מיקנית וההתפרצות הוולקנית הגדולה של סנטוריני. סכסוכים חברתיים וסיבות כלכליות תרמו להתמוטטותה הסופית של התרבות.
חלק מהחוקרים מקשרים את ההרס עם האגדה של העיר השקועה אטלנטיס.
לפני שתרה הפכה שוב ראויה למגורים, עברו מספר מאות שנים עד שיושבה מחדש במאה ה-10 לפנה"ס.
הר הגעש סנטוריני נשאר אחד מהרי הגעש הנחקרים ביותר בעולם, לא רק בגלל הגיאולוגיה שלו אלא גם בגלל ההשפעה שהייתה לו על חברות אנושיות.
המבנה הגיאולוגי הייחודי של סנטוריני, עם הקלדרה המרשימה שלו והאיים הסובבים, הוא תוצאה ישירה של הפעילות הוולקנית. הקלדרה החלה להתמלא שוב אחרי 197 לפנה"ס, ויצרה את האיים הוולקניים פליאה וניאה קמני. ניאה קמני הוא הר הגעש הפעיל היחיד של סנטוריני.
בשנת 1950 התפרץ הר הגעש של סנטוריני בפעם האחרונה, אחרי מחזור של פעילות געשית שהחלה בשנת 1939. רעשים סיסמיים הקדימו את ההתפרצות.
תושבי סנטוריני דיווחו על רעידות סיסמיות בדצמבר 1949. ב-10, 11, 13, ו-16 בינואר, הרעידות נרשמו בעוצמה גדולה יותר. למרות שאמצעי הניטור של התקופה היו מוגבלים מוערך שרעידות אדמה היו בעוצמה של בין 3 ל-4 בסולם ריכטר. הרעידות הסיסמיות נמשכו מספר חודשים והגיעו לשיאן בימים שלפני ההתפרצות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו