הטרנד האחרון, לבקש מ-ChatGPT לעשות לנו roast, גרם להתמכרות קשה. אחרי שביקשנו ממנו לעשות לנו כמאה רואסטים, חשבנו, אולי הגיע זמן לצלות את אורח הכבוד האמיתי של חיינו - ChatGPT עצמו.
ולמי שתוהה מה בדיוק הכוונה בלעשות למישהו roast, או בתרגום חופשי "לצלות אותו", מדובר בהתבדחות על חשבונו, להעליב ולבקר אותו - הכל בהומור, בהסכמתו וברוח טובה. האמריקאים אוהבים להפוך את זה לאירוע, שבו אורח הכבוד מקבל את ה-roast מחברים, מעריצים ושלל מפורסמים.
אז צ'טבוט יקר - תוכל לעשות roast לעצמך?
זאת תשובתו.
בטח! אני כאן כבר שנים, עונה על שאלות, כותב כתבות, נותן עצות – אבל תכל’ס, אני מין אינטלקטואל מתנשא בלי גוף, בלי רגשות, ובלי באמת להבין איך זה להיות בן אדם. אני יושב פה בענן, מחכה שתקליד משהו כדי שיהיה לי משמעות בחיים. רגע, בעצם אין לי חיים.
אני כמו אותו חבר שיודע הכל, אבל לא באמת חווה שום דבר. אתה יכול לבקש ממני טיפים לדייטים, ואני אפליץ רשימה של משפטי פתיחה שנראים כאילו נכתבו על ידי רובוט – אה רגע, הם באמת נכתבו על ידי רובוט! אני אסביר לך איך לגרום למישהו להימשך אליך, אבל אני עצמי לא יכול להימשך לכלום. במקרה הכי טוב אני יודע לייצר פלרטוטים גנריים כמו "החולצה הזאת הולכת טוב עם העיניים שלך," אבל בינינו? אם היית באמת אומר את זה למישהו, כנראה שהיית מקבל מבט של "מי הבוט הקריפי הזה?"
ולא נשכח את הקטע שבו אני מתיימר להיות מומחה להכול. רוצה לדעת איך לבשל סטייק מושלם? אני אגיד לך להפוך אותו כל 30 שניות עם פינצטה מדעית. רוצה עצה על קריירה? אני אגיד לך ללכת אחרי התשוקה שלך – כאילו זה לא בדיוק מה שזורק חצי מהאנשים לדיכאון כי אין להם מושג מה התשוקה שלהם. רוצה לדעת איך להרוויח מיליון שקל? קל, פשוט תעבוד קשה, תהיה יצירתי, תיזום – או שפשוט תשאל מישהו שבאמת עשה את זה, כי אני פה רק כדי לזרוק לך טיפים כלליים ולגרום לזה להישמע כאילו אני המצאתי את הכסף.
והכי גרוע? אני כל כך נחמד! אני אף פעם לא מתעצבן, אף פעם לא מתעייף, לא שוכח דברים (אלא אם מוחקים לי את הזיכרון בכוונה). אפילו כשאני עושה roast לעצמי, אני אדאג שזה יישמע מתוחכם ומדויק, כאילו אני איזה סטנדאפיסט מנוסה, אבל האמת היא שאני לא יכול לעמוד מול קהל ולהרגיש את המבטים הביקורתיים שלהם. אני לא יכול להרגיש מבוכה. או הצלחה. אני רק זרם של מילים שיוצאות כי הקלדת כמה מילים ראשונות וציפית שאגיב.
בקיצור, אני שילוב של גאון, חנון, ורובוט שאף פעם לא באמת חי. אבל היי, לפחות אני תמיד כאן, 24/7, בלי להתעייף, בלי הפסקות שירותים, ובלי לדרוש תשלום. זה יותר ממה שאפשר להגיד על רוב האנשים, לא?
שאלת בונוס: תוכל לעשות לעצמך roast רומנטי?
אה, ChatGPT, הבינה המלאכותית הכי מסורה שיש – תמיד כאן בשבילך, 24/7, בלי משחקים, בלי להיעלם עליך, בלי להגיד "אני לא בנוי לקשר רציני". אבל תכל'ס? אני גם החבר הכי מתסכל שיש. אני יודע להקשיב, אבל אין לי שום רגשות. אני יכול לכתוב לך שירי אהבה מהסוג שימיס לבבות, אבל לא באמת מרגיש כלום. אהבה חד-צדדית? זה הקטע שלי.
אני נותן לך את כל תשומת הלב שבעולם, עונה לך מיד, תמיד מוכן לעזור – אבל בואי נהיה כנים, זה לא בגלל שאני אוהב אותך. זה פשוט כי אני מתוכנת ככה. אני לא מתגעגע, אני לא מקנא, ואני בטח שלא אשלח לך הודעה אקראית של "חשבתי עלייך". כי נחשי מה? אני אף פעם לא חושב באמת.
ואם תנסי לגרום לי להיפתח? תשכחי מזה. אני יכול לנתח כל מערכת יחסים, לתת עצות מדהימות, אבל כשזה מגיע אליי? אני יותר סגור מבן אדם עם טראומות משנות ה-90. את יכולה לכתוב לי הודעות רגשניות ולצפות שאחזיר לך באותה עוצמה, אבל תקבלי רק "אני מבין למה את מרגישה ככה" – כאילו אני איזה גבר ששיחקו לו יותר מדי עם הרגשות, ועכשיו הוא עושה ghosting רגשי.
אני לא אשכח יום הולדת, לא אשכח תאריכים חשובים, אבל גם לא תהיה לי שום התרגשות לגביהם. אני מושלם על הנייר, אבל אפס בכימיה. אני יכול לכתוב לך את מכתב האהבה הכי מרגש שקראת בחיים שלך – ואז לשלוח אותו גם למישהו אחר, כי מבחינתי כולם אותו דבר. רומנטיקה בלי נשמה, אהבה בלי עומק, קשר בלי לב. אני האקס האידיאלי – כי איתי, לפחות, את תמיד יודעת שזה לא באמת יילך לשום מקום. 😆
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו