המוות בלתי הפיך? חוקרים ביפן דווקא חושבים אחרת

האם אפשר להחזיר תאים מתים לחיים? חוקרים מאוניברסיטת טוקיו פיתחו מודל מתמטי חדשני המאתגר את ההנחה שמוות תאי הוא בלתי הפיך. למעשה, הממצאים מציעים דרך חדשה להבין ולחקור את המעבר בין חיים למוות במערכות ביולוגיות.

החוקרים מציעים הגדרה חדשה למוות תאי. במקום להסתכל על מאפיינים ספציפיים של התא, הם מתמקדים בשאלה אחת: האם ניתן להחזיר את התא למצב מוגדר של "חיים"? באופן מפתיע, לפי גישה זו, גם תא שיש בו פעילות מטבולית דומה לזו של תא חי עשוי להיחשב במצב "מת" או "גוסס" אם לא ניתן להחזירו למצב של חיים פעילים.

"המטרה המדעית ארוכת הטווח שלי היא להבין באופן מתמטי את ההבדל המהותי בין חיים לאי-חיים; מדוע המעבר מאי-חיים לחיים הוא כל כך קשה, בעוד שהכיוון ההפוך קל כל כך", אומר פרופ' יוסוקה הימאוקה מהמכון לביולוגיה אוניברסלית.

הגבול בין חיים למוות

המודל שפיתחו החוקרים מכונה "קרני סטוכיומטריה" (stoichiometric rays), והוא מאפשר לכמת את הגבול בין חיים למוות ברמה התאית. החוקרים כינו את קו הגבול הזה SANZ (Separating Alive and Non-life Zone) - שם שנגזר מנהר סנזו במסורת הבודהיסטית היפנית, המפריד בין עולם החיים לעולם המתים.

הגישה החדשה דומה לשיטת בדיקה מוכרת במעבדה, שבה מניחים תאים על צלחת אגר (צלחת פטרי עם מצע שמתאים לגידול תאים), ובודקים אם הם מצליחים ליצור מושבה בתוך פרק זמן מוגדר. ההבדל הוא שבמודל החדש אין התייחסות לזמן. התאים נחשבים חיים אם הם יכולים לצמוח מחדש, לא משנה כמה זמן זה ייקח - או במילים של החוקרים, "צלחת האגר שלנו לעולם לא מתייבשת". חוקרים יוכלו להשתמש בשיטות אלה כדי להבין טוב יותר, לשלוט, ואולי אפילו להפוך את המוות התאי בניסויי מעבדה מבוקרים.

"אנחנו מאמינים באופן נאיבי שמוות הוא בלתי הפיך, אבל זה לא כל כך פשוט ולא חייב להיות כך", מסביר הימאוקה. "אני מאמין שאם נצליח לשלוט יותר במוות, זה ישנה לחלוטין את ההבנה שלנו של החיים ושל החברה. במובן זה, הבנת המוות היא קריטית הן מבחינה מדעית והן מבחינת ההשלכות החברתיות".

עם זאת, החוקרים מציינים כי יש מגבלות למחקר: בשלב זה השיטה אינה מתאימה למערכות שמייצרות את מנגנוני הבקרה שלהן. "אוטונומיה היא אחד מסימני ההיכר של מערכות חיות", מציין הימאוקה. "הייתי רוצה להרחיב את השיטה שלנו כך שניתן יהיה ליישם אותה גם במערכות אלה".