המוח הוא האיבר הפגיע ביותר בגופנו, ובכל זאת ארכיאולוגים גילו תופעה מפתיעה: במקרים מסוימים, המוח משתמר במשך מאות ואפילו אלפי שנים - זמן רב אחרי שכל שאר הרקמות הרכות התכלו. מחקר חדש מאוניברסיטת אוקספורד זיהה יותר מ-4,400 מקרים כאלה, כשהמוח העתיק ביותר הוא בן 12 אלף שנה.
בדרך כלל, תוך דקות ספורות מהפסקת אספקת הדם והחמצן, המוח מתחיל לספוג נזק בלתי הפיך. כצרכן האנרגיה הגדול ביותר בגוף, האנזימים במוח מתחילים לפרק אותו מבפנים בשעות שלאחר המוות. בתוך ימים ספורים, חיידקים עשויים לצרוך את מה שנותר בתהליך של ריקבון, ובתוך שנים ספורות הגולגולת נותרת ריקה.
"המוח פשוט מתכלה במהירות עצומה, וזה ממש מוזר שאנחנו מוצאים אותו משומר", אומרת ד"ר אלכסנדרה מורטון-הייוורד, מדענית מולקולרית מאוקספורד ומובילת המחקר החדש. "השאלה המרכזית שלי היא: למה זה בכלל אפשרי? למה זה קורה במוח ולא באיבר אחר?"
כמו ביצה מטוגנת
נקודת מפנה משמעותית התרחשה ב-2008, כאשר ארכיאולוגים גילו בהסלינגטון, אנגליה, גולגולת בת 2,500 שנה של אדם שהוצא להורג בתלייה, וראשו נערף והושלך לתעלת השקיה. למרות שכל הרקמות הרכות האחרות נעלמו מזמן, החוקרים נדהמו לגלות שהגולגולת עדיין הכילה מוח מכווץ.
צוות חוקרים מאוניברסיטת קולג' לונדון ניתח את המוח העתיק וזיהה כמעט 800 חלבונים משומרים - המספר הגדול ביותר שהתגלה אי פעם בדגימה ארכיאולוגית.
פרופ' אולריך הרטל, חוקר בכיר במכון מקס פלאנק לביוכימיה בגרמניה, מסביר את התופעה באמצעות דוגמה פשוטה: "חשבו על חלבון ביצה. בדרך כלל הוא נוזל שקוף, אבל כשהתנאים משתנים - למשל כשמטגנים או מבשלים ביצה - החלבונים משנים את צורתם, מסתבכים זה בזה ויוצרים גושים. אותו דבר קורה במוח ברמה המיקרוסקופית".
דווקא בקברי אחים
מורטון-הייוורד, שעבדה בעברה כפתולוגית, אספה את האוסף הגדול בעולם של מוחות עתיקים - יותר מ-600 דוגמאות בנות עד 8,000 שנה מאתרים ברחבי העולם, כולל בריטניה, בלגיה, שוודיה, ארה"ב ופרו.
במחקרה, היא מצאה שהמוח האנושי, המורכב מכ-80 אחוזי מים והשאר מתחלק בין חלבונים ושומנים, משתמר בתהליך הקרוי "קישור מולקולרי צולב": שרידי חלבוני המוח ושומנים מפורקים יוצרים מבנה ספוגי העמיד בפני ריקבון. תהליך זה עשוי להיות מזורז על ידי מתכות, במיוחד ברזל.
מעניין לציין שרבים מהמוחות המשומרים נמצאו במה שמורטון-הייוורד מכנה "אתרי סבל" - כמו קברי אחים, בית קברות של בית מחסה ומוסד פסיכיאטרי ויקטוריאני ומקומות של מוות אלים. היא משערת שנזק חמצוני שנגרם לתאים בזמן החיים עשוי להתחיל תהליכים מולקולריים שממשיכים גם לאחר המוות.
"אולי התהליכים האלה מתרחשים בחיים כשאנחנו מזדקנים באופן טבעי", מציעה מורטון-הייוורד, "ואז, אחרי המוות, הם פשוט ממשיכים". מחקר זה לא רק שופך אור על תעלומה ארכיאולוגית מרתקת, אלא גם עשוי לסייע בהבנת תהליכי הזדקנות המוח מעבר לטווח החיים האנושי הרגיל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו