מחקר חדש: זוהה קשר גנטי בין זני יין איכותיים מודרניים, לגלעיני ענבים בני יותר מאלף שנים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות בנגב. המחקר הבינלאומי נערך בהובלת במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב ובית הספר לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה, ובשיתוף חוקרים מרשות העתיקות ומרחבי העולם.
המחקר פורץ הדרך זיהה קשר גנטי בין זנים איכותיים של יינות אדומים ולבנים לזנים של יינות שמקורם לפני 1100 שנים. אחד מהגלעינים נמצא כזהה כמעט לחלוטין לזן 'סיריקי', זן המשמש לייצור יין אדום איכותי ביוון ובלבנון. גלעין אחר התגלה כקרוב משפחה של הזן 'באר', שכרמים נטושים שלו עדיין קיימים בחולות פלמחים.
אחת האפשרויות שהעלו החוקרים היא שהזן סיריקי נקרא על שם נחל שורק, וכן כי קיימות עדויות לקיומו כבר במקרא: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹו, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה" (בראשית מ"ט 11).
הגלעין השני זוהה כקרוב משפחה של זן 'באר', זן של ענבי יין לבנים שצומח עד היום בחולות פלמחים, שריד לכרמים שננטשו ככל הנראה באמצע המאה ה-20. זיהויו התאפשר לאחר שהחוקרים הצליחו לעשות שימוש בגנום של גלעין ענבים עתיק, ולזהות את צבע הפרי. הזן הוא מין מקומי וייחודי, אנדמי לארץ ישראל, ומשמש כיום לייצור יין ביקב ברקן.
הממצאים החשובים נתגלו בשבטה, ובמערה חתומה באתר הארכיאולוגי עבדת. החוקרים מסבירים כי אלה השתמרו בצורה טובה יחסית מכיוון שהיו מוגנים מפני תופעות אקלימיות כמו שינויי טמפרטורה, הצפות, או התיישבות. כדי לתהות על קנקנם של הגלעינים, ולנסות לזהות לאילו זנים השתייכו, ביקשו החוקרים להפיק מהם DNA במעבדה לפלאו-גנטיקה שבמוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט.
פרופ' גיא בר-עוז, מבית הספר לארכאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, שהוביל את החפירות במהלכן נמצאו הממצאים: "חפירות ארכיאולוגיות שנערכו בנגב בשנים האחרונות חשפו תעשיית יין מפוארת מהתקופה הביזנטית והערבית המוקדמת (בסביבות המאה הרביעית עד התשיעית לספירה) - בעיקר באתרי שבטה, חלוצה, עבדת, וניצנה, שהיו אז ערים גדולות ומשגשגות. הממצאים כללו גתות גדולות לצד קנקנים בהם אוחסן היין היוקרתי ששווק לאירופה, וכן גלעיני ענבים שנשתמרו במשך למעלה מאלף שנים. מכיוון שדת האסלאם אוסרת על שתיית יין, לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השביעית נעלמה תעשייה זו בהדרגה. גידול ענבי יין בנגב התחדש רק בעידן המודרני, במדינת ישראל, וכיום הוא מתבסס בעיקר על זנים שיובאו לכאן מאירופה״.
המחקר הגנטי הובל על ידי ד"ר פנינה כהן וד״ר מירב מאירי מהמעבדה לפלאו-גנטיקה שבמוזיאון הטבע באוניברסיטת ת"א. ד"ר מאירי אמר: "הפלאו-גנטיקה עוסקת בפיענוח גנומים עתיקים, על פי רוב מממצאים ארכיאולוגיים, באמצעות מגוון כלים מתקדמים. היופי במקצוע הוא שלפעמים ממצאים זעירים מספרים סיפור גדול. כך קרה גם במקרה הזה. באמצעות מעט DNA שהופק משני גלעיני ענבים הצלחנו לחשוף המשכיות בתעשיית היין המקומית מהתקופה הביזנטית, לפני יותר מאלף שנה, עד ימינו אלה. אנחנו מאמינים שלממצאים יש משמעות עבור תעשיית היין הישראלית המודרנית, שצומחת ומשגשגת בעשורים האחרונים. כיום מגדלים כאן בעיקר זנים שיובאו מאירופה, שהתנאים כאן לאו דווקא אופטימליים עבורם. זנים מקומיים עשויים להיות מתאימים יותר לתנאי האקלים והקרקע המקומיים, בוודאי באזור הנגב המדברי. המחקר שלנו פותח אפיקים חדשים להשבת ולהשבחת זנים מקומיים עתיקים ולפיתוח זנים שיהיו עמידים לתנאי אקלים מאתגרים״.
במחקר השתתפו חוקרים מאוניברסיטת חיפה, ממכון ויצמן, ומאוניברסיטת בר-אילן, וכן ממוסדות מחקר בצרפת, בדנמרק, ובאנגליה. המאמר פורסם בכתב העת היוקרתי PNAS.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו