ביקורת טלוויזיה

כאילו לא מכאן: בדיוק לסדרה הזאת חיכינו - ויש בה את כל מה שצריך

"מגרש הרוסים", סדרת המתח המשטרתית שיצרו יבגני רומן ודימה מלינסקי, ושהושקה אמש בכאן, חריגה בנוף המקומי • התעלומה נבנית בצורה חכמה ומתוכננת, היא מקפידה על הפרטים הקטנים ובונה סיפור בצורה הדרגתית ומתוכננת והיא יכולה לגרום לצופה ליפול בקלות בקסמיה

ישיר מדי: כשהשידור החי לא עוצר לרגע, יותר מדי אמירות מוטרפות נשפכות מול כל האומה

יעל אודם נאלצה להתנצל על כך שאמרה לאשת חטוף ששוחרר כי בנות ישראל מחפיצות את בעלה • ובערוץ 14, אלמוני מהקהל הכריז כי "צריך להשמיד את כולם בעזה - שימותו גם האזרחים שלהם וגם החטופים שלנו", שלוש פעמים בלייב • ככה זה כשהכל מסביב לשעון ולעורכי משדרים אין זמן לסנן החוצה אמירות בעייתיות

פרק אחד של סדרה בכאן 11 חשף את עומק העיוורון שכולנו לקינו בו

"אויבים" המשיכה במסורת הגלוריפיקציה לדמותו של סינוואר, וסיפרה לצופיה איך חמק מתחת לרדאר, רקם מזימות, נכשל ולמד, ולפני שעלה לגיהינום הספיק להרעיד את כל המזרח התיכון • ולחשוב שעד 7 באוקטובר סינוואר אפילו לא היה שווה פרק ב"אויבים". עוצמתו של הנבל הספציפי הזה היתה יכולתו לנצל את חולשותינו

להתרגש עכשיו: משדרי השחרור נמשכים - וסיפורי החטופים הופכים לדרמות טורקיות

הפיכתו של אורן להב לדמות בולטת במשדרי שחרור החטופים מעידה על הגישה הרווחת במדינה: אחרי שצעקנו, הפגנו וחסמנו כבישים מגיע לנו לקבל סוף טוב • כשבערוצים מנסים למגנט צופים למשך שעות, אין ברירה אלא לרכב על גב החטופים • בסוף יונית תבהיר: "הכי חשוב לתת להם פרטיות"

עיר בתחפושת: "טהרן" לא קיימת בפרטים הקטנים

מה היינו חושבים אם מישהו היה יוצר סדרה בשם "תל אביב" ומצלם אותה בלוקיישן שנראה כמו פתח תקווה? • בתום שלוש עונות שבהן הסתובבה בפיראוס ועשתה כאילו זו טהרן, תמר רביניאן (ניב סולטן), פיתחה חיבה לעיר • אבל לנו, הצופים, בכלל לא עשו היכרות אמיתית עם העיר - אז למה שיהיה לנו אכפת?

לירי אלבג סימנה לב עם אצבעותיה - זו היתה תמונת הניצחון האמיתית של העיתונות החופשית

באופן מוזר, שחרור התצפיתניות החטופות היה אירוע שתועד בעיקר על ידי ארגון טרור ודובר צה"ל • עובדה זו הפכה את השעות המתוחות הללו למפגן הסברה מביך • אולם כשהבנות הניפו ידיים וחייכו, לשדרנים באולפנים כבר לא היה אכפת שהם צופים ב"טרור פסיכולוגי"

הריאליטי האכזרי בעולם: שחרורן של רומי, דורון ואמילי - כמו אירוע גמר, רק בלי הקונפטי

רגע השיא בעונת המלחמה של הריאליטי הישראלי שודר אתמול בכל הערוצים: שחרורן של שלוש החטופות הראשונות • עם שידורים רצופים של עשר שעות וחצי, פרומואים דרמטיים, כתבים שמדווחים על נעלי בית ודובוני החלמה, ומגישים המתחרים על רגע השיא הרגשי - התקשורת הישראלית הפכה את האירוע ההיסטורי לפרק גמר של תוכנית מציאות, רק בלי הקונפטי וגיא זו-ארץ

פטיש ומגל: איך ראיון אחד עם בן גביר הפיל את "הפטריוטים"

המקלחת הקרה שספג השר לבטחון לאומי לאחר שהביא את רה"מ למליאה ממיטת חוליו גרמה לפיצול בקהל הנאמן • הרייטינג צנח ב-3 השבועות האחרונים לממוצע של 7.26% • בתוכנית שמצהירה על "מהפכה" בכל ערב עם נתוני צפייה גבוהים, מעדיפים להתעלם, או להאשים

על כלכלה וצרות אחרות: כשזה מגיע לכיס - קשה לחרטט אותנו

בזמן שהמשק הישראלי מתמודד עם משבר כלכלי מתעמק, ערוץ כלכלה 10 החדש עולה לאוויר עם הבטחות לעצמאות עיתונאית • אך טקס ההשקה, שכלל ריקודים ושירת חנוכה עם שר האוצר סמוטריץ', מעלה תהיות לגבי יכולתו של הערוץ, מבית היוצר של 14, להציג תמונת מצב אובייקטיבית

כל טבח גבר־גבר: משחקי השף הפך להיות מועדון לבנים בלבד - וקל לראות למה

בפרק חצי הגמר של העונה השביעית התברר שוב מה שכבר ידענו: הבנים שולטים במטבח המקצועי - וכנראה גם יזכו בו • בין הפיינליסטים יש שני בשלנים מזוקנים שאי אפשר לפקפק בגבריות שלהם, לצד נעמי, שנבחרה לתבל את מעמד הגמר בהורמונים נשיים • גברים עוברים מסך יפה יותר כשהם בוכים בריאליטי - ומערבבים סירים רטובים מדמעות

החוקים הלא כתובים: חוק הרייטינג הוקפא, בינתיים, אבל מי צריך אותו בכלל?

בסביבת שר התקשורת התעקשו כי מטרת החקיקה היא שיקוף של המספרים האמיתיים בפני הציבור • אך האם באמת מה שעומד מאחורי המהלך הוא רצון לשפר את גופי השידור? או שהיתה זאת פרוסת סלמי בנקניק שהממשלה דוחפת לתקשורת, וכישלון זמני להשתלט על המספרים וגם לעזור על הדרך לערוצים מסוימים ולמלחכי פנכה?

שנונה, אינטליגנטית ועמוסה בבדיחות: "סטודיו לחלומות" היא ספין־אוף שהצליח

כמו עם כל דבר מצליח, ההצלחה של "הקול בראש" התפתחה לסרט המשך, וכעת גם לסדרת ספין־אוף חדשה • על פניו, סדרה כזו, שיוצאת בסך הכל חודשים בודדים אחרי הסרט השני, אמורה להיות עוד אמצעי כדי לרכוב על הפרנצ'ייז המצליח • אך מדובר בסדרה כל כך חמודה, שהיא רק עושה נעים