שתי דקות בתוך גמר גביע אפריקה מול סנגל, כששער מקרי של בגדאד בונדג'אח העלה אותה ליתרון 0:1, החליטה נבחרת אלג'יריה לשים את כל הקלפים על השולחן, להסתגר ולקוות לטוב. מהנבחרת המרשימה ביותר בטורניר, הפכה החבורה של ג'מאל בלמאדי, ביוזמתה, למכונת השמדה של כדורגל חיובי.
במשך 88 הדקות הבאות היא החליפה את היצירתיות בפרקטיות מכוערת. במקום להמשיך עם סגנון המשחק המהנה שאפיין אותה לאורך הטורניר, היא היתה עסוקה בלמנוע מכל השאר ליהנות מהגמר. זאת היתה תוכנית משחק מסוכנת שעלולה היתה לעלות לה בתואר, בתהילה ובכבוד שצברה, אבל בסופו של דבר ההימור צלח. אלג'יריה שמרה על היתרון וזכתה בגביע האומות של אפריקה בפעם השנייה בתולדותיה. "זה הגיע לנו!", קבע המאמן בלמאדי; "גאווה אדירה", הוסיף הכוכב ריאד מאחרז.
ואז הגיע בלמאדי
שריקת הסיום, ובעיקר השמחה בעקבותיה, מחזקות את התחושה שמה שקרה לאלג'יריה בגמר בשישי היה תוצאה של אובר־מוטיבציה. שהגישה השלילית לא מייצגת את שועלי המדבר. לא רק שהם המתינו לתואר בינלאומי מאז 1990, בשנים האחרונות אלג'יריה קרסה פעם אחר פעם תחת הציפיות.
ההופעות המרשימות בגביעים העולמיים ב־2010 וב־2014 הציבו אותם בראש המועמדים לזכות באליפות היבשת, אך ב־2015 הודחו ברבע הגמר וב־2017 לא עברו את שלב הבתים של גביע אפריקה. כשלאלה הצטרפה אי־ההעפלה לגביע העולמי ברוסיה 2018, אלג'יריה איבדה מהביטחון העצמי. לכן, כשכבר הרגישה את הגביע בידיים שלה, היא היתה מוכנה לעשות הכל כדי שהוא לא יברח.
לזכותם של אלג'יריה ומאמנה בלמאדי, ייאמר שהם הרוויחו את הזכות הזאת. עד למפגש מול סנגל ניצחו האלג'יראים בכל ששת משחקיהם בטורניר במצרים (בין 2010 ל־2017 השיגו כמות זהה של ניצחונות ב־27 משחקי גביע אפריקה).
בלמאדי באוויר. "גאווה אדירה" וטקטיקה חסרת בושה // צילום: אי.פי
אבל בלמאדי לא רק הפך את הנבחרת למנצחת, הוא גם היה הראשון אחרי חמישה מאמנים, שהצליח למצות את פוטנציאל שחקניו. "טקטית, עבדנו איתו הרבה יותר מאשר עם מאמנים אחרים", הודה השבוע מאחרז, שכמו כל חבריו להתקפה נדרש לעזור בעבודות הלחץ ולעשות הגנה בחלק הקדמי.
איתות מבגדאד
עוד דבר שעשה בלמאדי, ובדיעבד התברר כקריטי, היה לתת הזדמנות לשחקנים מקומיים מבלי לתעדף אלג'יראים ילידי צרפת, רק כי במקרה נולדו בצרפת.
בגדאד בודנג'אח הוא אחד מאלה. חלוץ אל־סאד הקטארית נולד לפני 27 שנים באוראן, אלג'יריה, וגדל להיות מכונת שערים. בכל קבוצה שבה שיחק - בליגות בתוניסיה ובקטאר או בליגת האלופות האסיאתית - האיש כבש בצרורות. בשנה שעברה העמיד מספרים מופלאים (59 שערים ב־40 משחקים), שבטבלת הכובשים של שנת 2018 הוא ניצב בפסגה, לבדו, מקדים את לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו.
בגזרת הליגות הוא היה כוכב על, אלא שבנבחרת מעולם לא התרומם. בגלל שבהיררכיה הקדימו אותו שמות כמו איסלם סלימאני והילאל סודאני, לגביע העולם ב־2014 ולאליפות אפריקה ב־2015 כלל לא זומן וב־2017 שיחק 31 דקות בלבד במצטבר. מלבד רבאח מאדג'ר, לא היה מאמן לאומי שהאמין בו, עד שהגיע בלמאדי.
בונדג'אח. גיבור לא טרגי // צילום: רויטרס
אצל המאמן החדש, בונדג'אח קיבל את חולצת ההרכב. הוא כבש 8 שערים ב־10 משחקים שקדמו לאליפות, ובמשחק הפתיחה מול קניה עשה זאת שוב. אבל אז הכל נתקע. במשחקים הבאים החלוץ לא מצא את הרשת, וברבע הגמר מול חוף השנהב ראה איך הטורניר הופך לטרגדיה אישית. ביתרון 0:1 לנבחרתו הוא סחט פנדל, אך החמיץ אותו ופספס הזדמנות נוספת לסגור את הסיפור. הוא הוחלף בשוויון 1:1, ועד שאלג'יריה הבטיחה את הניצחון בפנדלים, הוא מרר בבכי על הספסל.
"אז הוא החטיא פנדל, זה לא מזיז לי", אמר בסיום בלמאדי; "הוא מהחלוצים הכי טובים בעולם ואני מאמין בו". אז בונדג'אח חזר להרכב בחצי הגמר מול ניגריה, והיה זה שכבש את שער הניצחון מול סנגל בגמר. זה לא היה שער יפה, אבל הוא הזכיר את המסע שעשתה אלג'יריה עד הלום. היא נתקלה בכמה מכשולים, אבל בעבודה קשה, כישרון, ואמונה בחומר המקומי, בסופו של דבר היא הגיעה ליעדה, לגביע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
