ההחלטה על איסור לחיצות ידיים לפני ואחרי תחרויות ספורט, שהגיעה בעקבות ההתפשטות המהירה של נגיף הקורונה, העלתה שוב ויכוח עתיק יומין - מי בכלל הכניס את העניין הזה לספורט העולמי?
ההיסטוריה מספרת שלחיצות הידיים החלו בעת העתיקה משתי סיבות עיקריות, שבכלל קשורות בהגנה עצמית. התיאוריה הראשונה קשורה בכך שכשאנשים זרים נפגשו, לכל צד היה חשוב לבדוק אם בידו הפנויה של האדם לא מוסתר כלי נשק כלשהו. בנוסף, היד הלוחצת חשפה הזדמנות לראות אם מסתתר סכין או כלי דומה בשרוול.
הבריטים טוענים כי אלו הם שהכניסו את לחיצת הידיים לספורט, קודם כל לאחר משחקים. המהלך נועד כדי להזכיר לכולם שכל מה שהיה על כר הדשא נשאר שם, ולחיצת יד בעצם משכינה שלום בין היריבים, שמייד לאחר ההתמודדות חלים עליהם החוקים של "החיים האמיתיים". זו גם הכרת תודה על כך ששני הצדדים שיתפו פעולה במשחק.
שחקני ארסנל ו־ווסטהאם. לפי הבריטים, מה שקורה על הדשא, נשאר שם// צילום: GettyImages
עם זאת, הספורט האמריקני מייחס את העניין הזה דווקא אליו, בשל העובדה שבבריטניה, לדוגמה, האצולה ואנשים בכירים נוספים הסתובבו עם כפפות, ולכן מוזר הדבר שאנשים הסכימו ללחוץ ידיים כך אחד לשני, על אף ההרגלים הוויקטוריאניים הישנים. האמריקנים טוענים שהעובדה שכל ענף ספורט פופולרי בארצם הוביל ללחיצות ידיים שונות גורמת לכך שהם האחראים להפיכת המסורת הזאת לאחד הסממנים החשובים ביותר בספורט העולמי. הדבר הוביל לכך שבארגוני הספורט הגדולים בעולם, כמו פיפ"א למשל, מקפידים להורות על כך לשחקנים גם אם החוק לעיתים מתפלפל בנושא.
בהוקי, באיגרוף ובשחמט
בבייסבול רק שחקני אותה קבוצה לוחצים ידיים. בפוטבול זה בדרך כלל תפקידם של המאמנים, שכמו האירופאים ממהרים ללחוץ ידיים לפני ואחרי המשחק ולהסתלק מהמקום במהירות.
בליגות הכדורסל העולמיות מושפעים כמובן מהליגה הטובה בעולם, האן.בי.אי, שם לחיצת הידיים עברה טרנספורמציה לאורך השנים - לחיבוקים, ללחיצת ידיים מיוחדת או לטפיחה על העכוז. וגם אז, רק עם חברים מהקבוצה היריבה, ולא לכל אחד.
בהוקי ממעטים ללחוץ ידיים, ובדרך כלל הדברים קורים רק בסיום משחקים קשוחים באמת, כאלו שזכו להערכת שני הצדדים המדממים. והאיגרוף? האיגרוף המודרני המציא לעצמו סוג של לחיצת יד ייחודית לפני ואחרי הקרב, כאשר שני הצדדים נוגעים בכפפה זה של זה.
בדיקות לאוהדים בכניסה לאצטדיון באיטליה // צילום: GettyImages
לחיצת היד הגיעה גם לענפים נוספים, כמו גולף או אפילו שחמט, שבסיומו של עימות ארוך וידיים מזיעות מעבירים הצדדים אחד לשני את הבקטריות אחרי מאמץ אינטלקטואלי לא פשוט.
נגיף הקורונה, שאוסר על לחיצות ידיים, נגע בבעיה כאובה בחברה האמריקנית, שהספורט האירופי לשמחתו עדיין לא נתקל בה. איגודי הספורט השונים בארה"ב הראו שמגיל התיכון מפסיקים הספורטאים הצעירים ללחוץ ידיים זה לזה, ובמכללות הדבר כמעט לא קיים, אלא רק לעיתים רחוקות.
האם אלה דמויות החיקוי השנויות במחלוקת מהצד המקצועני? האם העובדה שהספורט חוזר להיות מלחמה מודרנית קשורה אף היא בסיפור? ובכלל, בעידן שכל גול, סל, הום ראן או טאצ'דאון נחגגים בעשרות סוגים שונים של חגיגות, מי זוכר שפעם, כדי לברך את המאושר, היו פשוט ניגשים ולוחצים את ידו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
