וויקם וונדררס עלתה השבוע בפעם הראשונה ב־133 שנות קיומה לליגת המשנה האנגלית, הצ'מפיונשיפ, וכל העולם מדבר על ראיון הסיום שהעניק שחקן הספסל בן ה־38 שלה. 2:10 דקות של עונג צרוף, שכבר זכו לכינוי "ראיון סוף המשחק הטוב בהיסטוריה".
ובאמת, להסיר את הכובע, מדובר בפנינה טלוויזיונית. מלא התלהבות ובדופק גבוה, המרואיין מזכיר את הדרך שעשה עד לאותה הנקודה, את המשברים והקשיים, וגם את נקודות המפנה של חייו. בשלב מסוים הוא משרבב פנימה את שמו של יורגן קלופ, וברגע השיא מכריז שלוש פעמים ברצף "וויקם עלתה לצ'מפיונשיפ". אין ספק שמדובר בראיון יוצא מן הכלל, מהפנט ומרגש, אותנטי ומלא השראה, אבל מה שגרם לו להתפשט ברחבי העולם כמו מגיפה, לא עלינו, לא היה רק התוכן. הראיון הזה הפך ויראלי בעיקר בגלל זהות הדובר: אדבאיו אקינפנווה - איש גדול מהחיים.
את חלוץ וויקם קשה לתאר במילים אחרות. עם 102 ק"ג שרירים על 185 סנטימטרים, אין ברירה אלא לקבוע שאקינפנווה הוא אדם גדול ממדים, בטח יחסית לשחקן הכדורגל הממוצע. כשמוסיפים לגוף הזה אישיות ענקית, מבינים כיצד הפך שחקן מהליגות הנמוכות לדמות קאלט בכדורגל האנגלי ומעבר לו. כי אלה לא 200 הגולים שכבש לאורך הקריירה שהפכו אותו לכוכב יו־טיוב, לבעל מותג אופנה ולמי שכתב את אחד מספרי האוטוביוגרפיה המצליחים בבריטניה בתחום הספורט.
אלה גם לא התארים ועליות הליגה שגרמו לשני אחים מקסיקנים לחסוך כסף במשך שלושה חודשים רק כדי לטוס בתחילת השנה 5,000 מייל לכל כיוון על מנת לראות אותו משחק בליגה השלישית באנגליה. אדבאיו אקינפנווה הוא דמות קאלט כי הוא מספר סיפור. זה לא רק מבנה הגוף שמבדיל אותו מאחרים, אלא גם הפרספקטיבה, חוש ההומור, הכריזמה והמסלול שעבר לאורך הקריירה.
"אדי מרפי השמן"
הוא נולד בלונדון, בן להורים ניגרים, וכבר בגיל 17 הבין שהכוח הפיזי שקיבל יהיה בעוכריו בניסיון להגשים את חלום הכדורגל. שמונה חודשי מבחן בווטפורד הסתיימו בפעם הראשונה במשפט "אתה גדול מדי עבורנו", שלאחריו יצא להרפתקה שתשנה את חייו. הסוכן של אקינפנווה היה נשוי אז לבחורה ליטאית, ושיחת טלפון אחת שלחה אותו לקבוצה אטלאנטס מעיר הנמל קלאיפדס, שם הפך בגיל 18 לשחקן השחור הראשון בתולדות הליגה הליטאית.
עם חבריו לוויקןם (שלישי משמאל). העבירו את המסר // צילום: GettyImages
באימון הראשון סירב להתאמן בגלל הקור העז, במשחק הראשון סירב לשחק בגלל קריאות גזעניות. "כל היציע קילל אותי ונהם לי, אפילו אוהדים שלי!", סיפר ל־"Sky Sport". באותו רגע אקינפנווה התקשר לאחיו והודיע שאין סיכוי שהוא נשאר שם דקה, אבל האח שכנע אחרת, "הוא אמר לי שאם אני עוזב, הם ניצחו אותי". אז אקינפנווה נשאר, כבש בגמר הגביע, קנה את האוהדים והפך במילותיו הלא הגיוניות ל"מיני דיוויד בקהאם ברחובות העיר".
שתי העונות בליטא הולידו אצל החלוץ את המסקנה שאין דבר שיעצור אותו. ובאמת, מאז 2003 ועד היום אקינפנווה עבר הכל. הוא שיחק ב־13 קבוצות שונות, כולן בליגות 4-3, כבש עבור סוונזי בגמר הגביע של הליגות הנמוכות, החמיץ פנדל בפלייאוף העלייה לליגת המשנה, ריסק את הרגל, נעדר לשנה, ספג קריאות גזעניות ועלבונות, ותמיד שמר על החיוך. "אני אוהב שקוראים לי אדי מרפי השמן", אמר באחד הראיונות, "אבל הייתי מעדיף שיקראו לי אדי מרפי השרירן".
לשרירים האלה, שהקנו לו את הכינוי "The Beast", חלק גדול בסיפור של אקינפנווה. הוא מטפח אותם בחדר הכושר ובמנות גדושות של עוף, ובעזרתם הוא דוחק כ־200 ק"ג. במשחק המחשב פיפ"א הבינו את הכוח הטמון בשריריו, וב־2014 הפכו את אקינפנווה מהליגה השלישית באנגליה לשחקן החזק בעולם עם ציון של 97. מכאן הדרך לדמות קאלט היתה קצרה ביותר, והיום מספיק לכתוב את שמו בגוגל כדי להבין את גודל התופעה. ברשת אפשר למצוא סרטונים של אקינפנווה מניף באוויר מעודדות, אוכל 30 כנפי עוף ב־30 דקות, רוקד, מתאגרף, מראיין את דווין "דה רוק" ג'ונסון ופשוט נהנה מהחיים.
ליברפול אהובתי
האהבה הכי גדולה של ה"חיה" היא הקבוצה הכי יפה היום בכדורגל העולמי, ליברפול. אקינפנווה תמיד הצהיר שהוא אוהד הקבוצה ומעריץ של סטיבן ג'רארד, וב־2016, כששיחק בווימבלדון, יצא לו לפגוש את אליליו בגביע ואפילו לכבוש מולם. "הגשמתי חלום", אמר, וזאת למרות שהפסיד. כשליברפול הפסידה לריאל מדריד בגמר ליגת האלופות ב־2018, אקינפנווה העלה לרשת וידאו שבו הוא "מאיים" על סרחיו ראמוס, ובשבוע שעבר הגיע לאימון וויקם עם חולצה של האלופה הטרייה ליברפול, ונקנס על ידי הקבוצה.
קלופ. ידע לפרגן // צילום:אי.פי.אי
גם שלשום, בחגיגות העלייה של קבוצתו, האדומים ישבו בראשו של אקינפנווה. ב־2016, כשכבש בגמר הפלייאוף של ליג 1 במשחקו האחרון במדי ווימבלדון, החלוץ ניצל את הבמה כדי לבשר שהוא רשמית מובטל ושישמח לקבל הודעות ווטסאפ ממאמנים שרוצים אותו בקבוצתם. הפעם, אחרי העלייה עם וויקם, הוא פנה רק למאמן אחד, "היחיד שאני מזמין לשלוח לי הודעות בווטסאפ זה יורגן קלופ, כדי שנוכל לחגוג יחד", הכריז בחיוך ענק.
ספק אם המאמן הגרמני היה משיב לכל שחקן ליגות נמוכות שפונה אליו, אבל אקינפנווה הוא הרבה מעבר לזה. "תמיד היית שחקן ברמה של צ'מפיונשיפ ועכשיו אתה סוף־סוף שם", אמר הגרמני, בווטסאפ כמובן, "אני מקווה שגם בימים המוזרים האלה תדע לחגוג כמו שצריך". משום מה, יש תחושה שאקינפנווה כבר ימצא את הדרך לחגוג, בגדול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
