יש מילים שקשה לתרגם מאנגלית לעברית. למשל ZANY. אז כדי להפוך את התרגום לפשוט יותר, וכמו שנהוג לעשות בתחרויות איות - נכניס את המילה למשפט. IT’S A ZANY IDEA BUT I THINK IT WILL WORK.
אבל קצת הקשר לפני התרגום. הדובר הוא נשיא אופ"א לשעבר, מישל פלאטיני, התאריך הוא 6 בדצמבר 2012, וה־IDEA הוא יורו 2020 שיתקיים ב־13 מדינות שונות, יתפרס על פני כל יבשת אירופה ויהיה "חגיגה רומנטית לכבוד יום הולדתו ה־60 של הטורניר".
אם כן, עכשיו קל יותר לתרגם: ZANY זה פחות או יותר - משוגע. מכאן שפלאטיני אמר עוד ב־2012 "זה רעיון משוגע, אבל אני חושב שהוא יעבוד" על טורניר שבאותה נקודת זמן לא היה בו אפילו קמצוץ אחד של נגיף קורונה, ריחוק חברתי, בידודים, הדבקות. נשיא אופ"א דאז ידע שמלכתחילה הרעיון הזה הוא קצת טרלללה, אבל הוא לא שיער לעצמו עד כמה השיגעון רחוק מהמציאות, ומה יידרש כדי להוציא את הרעיון הזה לפועל. פלאטיני לבטח לא חשב או דמיין שיורו 2020 יתקיים בסופו של דבר ב־2021.
כבר אז, בסוף 2012, קצת אחרי שספרד השלימה זכייה שנייה ברציפות באליפות אירופה, החליטו במסדרונות אופ"א שאליפות אירופה ה־16 במספר תהיה אירוע שכמותו לא היה. שיתוף הפעולה בין פולין ואוקראינה עבד יפה, אבל המסקנה היתה שזה גם היה יקר. במקום לקבץ את אירופה במקום אחד, מקסימום שניים, הוחלט לנסות ולפזר את הטורניר בכל היבשת – ממזרח למערב, מצפון לדרום. פלאטיני, שלקח לעצמו את קרדיט הוגה הרעיון, סיפר כמה קשה היה לשכנע את האוהדים ואת ההתאחדויות השונות שזה הדבר הנכון לעשותו. "תחילה כולם היו נגד זה, אבל דיברנו איתם והצלחנו לשכנע אותם אחרת", סיפר הצרפתי, ואופ"א באמת עבדה קשה במלאכת השכנוע. פה סידורים גיאוגרפיים, שם עניינים פוליטיים, מסעות הסברה, קידום ופרסום. הכל היה מוכן.
אבל אז - קורונה
ב־17 במארס 2020, כשלושה חודשים לפני המועד המקורי של שריקת הפתיחה, הנבואה של פלאטיני התגשמה בריבוע. אמנם לא הרעיון היה המשוגע, אלא העולם כולו הוא זה שהשתגע. הנגיף שהחל את דרכו בסין עשה סיבוב בכל הפלנטה והגיע גם לאירופה, התפשט במהירות ובאכזריות, ואילץ את אופ"א, שבראשה כבר עמד אלכסנדר צ'פרין, לקבל החלטה ולעשות מעשה. ישיבת וידאו בהולה בהשתתפות 55 ראשי ההתאחדויות התקיימה, ובסופה יצאה ההודעה - יורו 2020 נדחה בשנה. "אנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה קהילת הכדורגל צריכה לגלות אחריות, הזדהות ואלטרואיזם", אמר צ'פרין, "הנגיף הזה הפך את החיים ואת הכדורגל באירופה לכמעט בלתי אפשריים".
מאה אחוזי מאמץ אמנם לא הניבו מאה אחוזי תפוסה ביציעים, אבל טוב יותר מזה לא היה אפשר להשיג. נכון, דבלין ירדה מהפרק וסביליה החליפה את בילבאו, אבל אלה שינויים מינוריים שאפשר לחיות איתם
בחודש מארס ההוא, של 2020 המקוללת, כדורגל אירופי באמת נראה כמו דבר בלתי אפשרי. תנסו להיזכר בימים האלה. הליגות הגדולות עצרו בזו אחר זו, טורנירים גדולים נדחו או בוטלו, נוצר ואקום כל כך גדול, ששום סדרת ספורט בנטפליקס או סרטוני ביצועים ביוטיוב לא יכולים היו למלא. באותה נקודת זמן, יורו 2020 בפורמט המקורי שלו נשמע כמו אגדה של האחים גרים יותר מאשר כמו אירוע שבאמת יתקיים בקיץ 2021. אז, כשאנשים פתחו דלתות עם מרפקים, התקלחו עם אלכוג'ל, שמרו על מרחק של עשרה מטרים זה מזה, הסתגרו, עטו מסיכות ולא יצאו מהבית אלא לבדיקת קורונה - המחשבה על טורניר כל־יבשתי היתה מבעיתה. שאנשים יעברו ממדינה למדינה? במטוסים? ברכבות? שיישבו זה לצד זה? שיתחבקו אחרי גול? אמאללללללללל'ה.
אבל הזמן עבר, הנגיף החל להתפוגג, והכדורגל האירופי חזר לסוג של שגרה. היציעים אמנם נותרו ריקים ברוב המקומות, אבל הכדור התגלגל, השערים נכבשו, ואפשר היה להמשיך לארגן את הרעיון המשוגע של פלאטיני מ־2012.
בחודש מאי, כשהעניינים נרגעו מעט, צ'פרין הכריז שהמטרה העיקרית של אופ"א היא לנסות ולייצר טורניר שנאמן ככל שניתן לתוכנית המקורית. דיבורים על קיומו ביעד אחד הוכחשו במהירות, ביניהם הרעיון שישראל תארח כמה משחקים, ושעון טיימר וירטואלי הופעל בכל היבשת. 12 המארחות (בלגיה ירדה מהפרק בשלב מוקדם) קיבלו את האור הירוק להמשיך ולהתכונן, ומדי כמה חודשים נעשתה הערכת מצב של כמה, איך והאם? רק בסוף חודש אפריל, הדקה ה־90 בלו"ז של המארגנים, קיבלנו תמונה סופית של איך ייראה ויישמע יורו 2020.
יש משחק
מאה אחוזי מאמץ אמנם לא הניבו מאה אחוזי תפוסה ביציעים, אבל התחושה היא שטוב יותר מזה לא היה אפשר להשיג. אז נכון, דבלין ירדה מהפרק וסביליה החליפה את בילבאו, אבל אלה שינויים מינוריים שאפשר לחיות איתם. בודפשט תהיה העיר היחידה שהאצטדיון בה יהיה מלא, אבל בשאר המגרשים התפוסה תנוע בין 25 ל־50 אחוזים - מספרים שלפני שנה נראו בלתי אפשריים.
עבור נבחרות מסוימות ושחקנים מסוימים, המשחקים באליפות אירופה יהיו הראשונים זה תקופה ארוכה עם כמויות קהל כאלה. יש אמנם איסורים של מעבר גבולות וקיימות הגבלות תנועה, אבל כשמסתכלים על דרום אמריקה - שם אירוח קופה אמריקה נלקח מקולומביה בשל בעיות מדיניות ביטחוניות ומארגנטינה בשל בעיות בריאותיות, ועבר לברזיל, שבה יש גם את אלה וגם את אלה - אפשר להכריז על ניצחון מסוים של אירופה ואופ"א. ההתעקשות להמשיך בתוכנית המקורית הוכיחה את עצמה, והטורניר לציון חגיגות ה־16 של אליפות אירופה מתחיל בצורה חגיגית. איך הוא יסתיים? את זה אין לדעת.
אם במצב רגיל שנה היא פרק זמן ארוך יחסית, אז במצב העניינים הנוכחי, השנה האחרונה נחוותה כמו שלוש. לא מעט דברים השתנו בין 2020 ל־2021, ואת השינויים האלה אפשר יהיה לראות ולהרגיש ביורו. חמישה חילופים יתאפשרו לכל נבחרת בכל משחק, והסגלים התרחבו מ־23 ל־26 שחקנים. יש גם פרוטוקול קורונה שקובע כי אפשר לשחק כל עוד יש 13 שחקנים ושוער בריאים, ובמקביל יש כמה ימים עודפים בלו"ז, שבהם אפשר יהיה להשלים משחקים, אם חס וחלילה כאלה לא יתקיימו בשל התפרצות המחלה באחת מהנבחרות. אופ"א, כך נדמה, מוכנה לכל. אחרי שהחליטה להמשיך בתוכנית המקורית, היא תהיה כמובן נחושה להשלים את המשימה - אבל יש גם שינויים שאינם תלויים בה.
השלכות ולא להיות
במקום להוביל את הולנד ביורו 2020, וירג'יל ואן דייק חגג בקיץ שעבר אליפות עם ליברפול. הלו"ז קצת השתגע, וכמו כולם, גם הבלם ההולנדי המתין בסבלנות לקיץ 2021. אלא שבאוקטובר אשתקד ג'ורדן פיקפורד התנקש בברך של ואן דייק, וגרם לכך שהעוגן של נבחרת האורנג' לא יהיה בטורניר שהוא היה הכי כשיר בעולם לתאריך המקורי שלו. "מובן שאני שבור מכך שאחמיץ את היורו", כתב לאחרונה בהודעה רשמית, "אבל דברים קרו ואני צריך לקבל אותם".
ואן דייק, כמובן, הוא לא היחיד. בשנה הזאת שחקנים כמו סרחיו ראמוס, זלאטן איברהימוביץ', ג'ו גומז, אנסו פאטי, הארווי בארנס ומארק־אנדרה טר שטגן נפצעו וייאלצו לראות את היורו מהבית. העומס של 2020 היה לא רק פיזי, אלא גם נפשי ומנטלי. מרקו רויס הודיע שלא יעמוד לרשותם של יואכים לב וגרמניה בשל עייפות, בעוד שאיניגו מרטינס הספרדי כתב בכנות: "הגעתי למסקנה שאני חייב לעצור, לזוז הצידה, להתנתק מכדורגל ולהטעין את הסוללות שלי מחדש".
מנגד, דחיית הטורניר גם היטיבה עם כמה שחקנים. רובן דיאס, למשל, הפך משחקן סגל בנבחרת פורטוגל לבאנקר בהרכב ולשחקן העונה בפרמייר ליג, קארים בנזמה הספיק לשכנע בזמן הזה את דידייה דשאן שמגיע לו לשוב לסגל אלופת העולם צרפת אחרי שש שנים, וממפיס דפאי המיר את הסטטוס שלו מפצוע לכוכב הגדול של הולנד.
עם כל הדברים האלה, כמו גם ענייני קהל, מסיכות, מעברים בין מדינות ואילוצים כאלו ואחרים הקשורים לנגיף הקורונה - כולם מוכנים להתמודד. יורו 2020 במתכונתו הנוכחית הוא טורניר שיש בו הרבה מן ההתפשרות וההבנה שצריך לקבל את המצב כפי שהוא כדי שאפשר יהיה לקיים את החזון היומרני שנולד לפני תשע שנים. הכדורגל האירופי צמא לטורניר גדול, ובמידה רבה מדובר בטורניר הגדול ביותר שהיה. גם כזה שנפרס על פני כל היבשת, גם כזה שכולל 24 נבחרות, וגם טורניר שעל הנייר מסתמן ככזה שיכול להיות בלתי נשכח בזכות מה שיקרה במהלכו, ולא רק בגלל מה שקדם לו.
הרי נמצאות פה אלופת העולם צרפת, עם בנזמה כתוספת שמרגישה כמו צ'יט במשחק מחשב, אלופת אירופה פורטוגל שמציגה סגל שיש בו יותר כישרון מאשר מקומות בהרכב, וגרמניה, בהופעת הפרידה של יואכים לב. וכל אלה באותו בית מוקדם, כן?
היורו הזה כולל גם את אנגליה, ששואפת להביא את הגביע הביתה, את איטליה המתחדשת של רוברטו מנצ'יני, את הולנד שחוזרת לבמה הגדולה, את ספרד ללא נציגים של ריאל מדריד בפעם הראשונה בהיסטוריה, ואת בלגיה שתנסה שוב להוביל את דור הזהב שלה אל עבר הזהב. ויש את פולין עם רוברט לבנדובסקי ופאולו סוזה, את סגנית אלופת העולם קרואטיה, ואורווה מלאה בסוסים שחורים פוטנציאליים: מטורקיה, דנמרק, רוסיה ושבדיה ועד לצפון מקדוניה של גוראן פאנדב ופינלנד של טימו פוקי.
בדיעבד, אחרי שעברנו את מה שעברנו וחווינו את מה שחווינו, אין ספק שלקיים את יורו 2021 ברחבי היבשת, מאנגליה ועד אזרבייג'ן, זה רעיון משוגע ו־ZANY ולוקו ולא משנה באיזו שפה נגיד את זה. מצד שני, כשרואים את הנבחרות ואת השמות ומדמיינים את המפגשים והמשחקים - אין ספק שזה יהיה עוד יותר משוגע ו־ZANY ולוקו לא לקיים את הטורניר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו