על דגלה של ריאל מדריד חרוטה השאיפה התמידית למצוינות. הרעב הזה שנמצא בה כל שנה, זה שהמתבוננים מבחוץ לא מצליחים להבין מאיפה היא שואבת אותו, הוא מה שמייחד את המועדון. מהסיבה הזו בדיוק לא כל שחקן גדול מתאים לריאל מדריד. מאותה הסיבה האימפריה בלבן מאוד בררנית כשזה מגיע לשוק ההעברות.
כשריאל מסמנת שחקן, היא הופכת עולמות כדי להשיגו. הבעיה היא שרשימת המבוקשים שלה מצומצמת מדי, והיא מסרבת להכין תוכנית ב' ולפעול למימושה כשהאופציה המועדפת נופלת. בהתקפה, ריאל השיגה בשנים האחרונות את כל מה שביקשה. המרדף אחרי קיליאן אמבפה הסתיים בהצלחה, את ג'וד בלינגהאם היא רכשה אחרי מרוץ מול ענקיות הפרמייר ליג, וגם עם הברזילאים שזוהו כשעוד היו נערים היא פגעה.
איפה המציאות הזו לא תקפה? בהגנה. ב־15 השנים האחרונות ריאל שילמה דמי העברה על בלם רק פעמיים. פעם אחת היה זה חסוס ואייחו, פלופ גדול בכסף קטן שאיכשהו עדיין נמצא בקבוצה, ואדר מיליטאו, שנחשב לרכישה מוצלחת, אך סיפורו מתמצת את הרעה החולה של הבלאנקוס. אם נסתכל על מצבת הבלמים מהעונה שעברה, נמצא שם ארבעה שחקנים. נאצ'ו פרננדס שכבר עזב לסעודיה, מיליטאו ודויד אלאבה שסבלו מפציעות קשות, ואנטוניו רודיגר שנושא ברוב הנטל.
לכולם היה ברור שריאל זקוקה באופן בהול לבלם, אך מתוך המערכת לא היתה כל תחושת דחיפות. במדריד סימנו בלם אחד בלבד - לני יורו מליל - אלא שהוא בחר בהצעה הגבוהה יותר ממנצ'סטר יונייטד, ובריאל התעקשו על גישת "הכל או לא כלום", ונתקעו עם הגנה שבירה, שמתבססת על בלם כשיר אחד.
קורבנות של הנסיבות
המגן הימני והסמל של הבלאנקוס, דני קרבחאל, קרע את הרצוע הצולבת בחודש אוקטובר וגמר את העונה. באותו הרגע איבדה לא רק מנהיג על הדשא ובחדר ההלבשה, אלא גם מגן ימני איכותי שאין לו אלטרנטיבה מספיק טובה. אל המשבצת הזו נכנס לוקאס ואסקס, שחקן התקפה במקור שבשנים האחרונות הוסב להיות המגן המחליף כדי לשרוד בקבוצה.
בחלק לא מבוטל מתשעת השערים שספגה ריאל בשני מפגשים מול ברצלונה העונה, ואסקס היה יכול לעשות עבודה הרבה יותר טובה. הבלאנקוס פועלים לצירוף טרנט אלכסנדר ארנולד בקיץ ומכיוון שהחליטו לוותר על פלסטר בינואר שיחלוק עם ואסקס את העומס, המשימה הוטלה על פדריקו ואלוורדה. כך, במקום לדאוג לפתרון אמיתי ועל מנת להוריד את חלק מהנטל מוואסקס, ריאל היתה מוכנה להסיט את אחד הקשרים הטובים בעולם לעמדה הזרה לו.
הקארמה המשיכה לבגוד בריאל ובעיקר במיליטאו, שהחמיץ את רוב העונה שעברה בשל קרע ברצועה הצולבת, וקרע בנובמבר את הרצועה ברגל השנייה. לקרלו אנצ'לוטי לא נותרה ברירה והוא הריץ את ראול אסנסיו, מקבוצת המילואים, שלמרבה המזל התגלה כמתאים למשימה. אבל זה לא תמיד עובד. בלם צעיר אחר, חקובו רמון, נראה מבוהל, שלא באשמתו, כשקיבל הזדמנות בגביע הספרדי מול לגאנס בשבוע שעבר.
לפרקים בחודשים האחרונים אנצ'לוטי לא האמין עד הסוף באסנסיו, ואילתר לרוב עם אורליאן טשואמני במרכז ההגנה. הצרפתי נחשב לשק חבטות קבוע בקרב אוהדי ריאל, אולי גם כי אין לו את ה"סטאר קוואליטי" שמחפשים. גם כאן האשמה אינה רק בו. טשואמני הוא קשר אחורי טוב, לא בלם, וריאל שילמה על כך לא פעם. בדרבי בשבת, למשל, הוא ביצע עבירה מיותרת שהעניקה לאתלטיקו פנדל במתנה, אך כאמור הוא קורבן של הנסיבות.
במדריד מצאו כל תירוץ אפשרי כדי לא להביא בלם בחלון ינואר, בזמן שכל הקבוצות מסביב בוחנות חיזוק. הם בסדר עם האלתור של טשואמני, אסנסיו נראה טוב, רודיגר מחזיק מעמד ואלאבה בדיוק חזר. המציאות הזו התנפצה להם בפנים מהר מאוד, עוד בינואר, אבל זה לא הזיז לאף אחד. החמישייה מבארסה בסופר קופה לא היתה סטירה מספיק מצלצלת, אלאבה נפצע שוב אחרי משחקים בודדים, ורודיגר, בפעם הראשונה העונה, נפל מהרגליים ונפצע גם הוא ברגע הכי קריטי.
הכתובת היתה על הקיר, ורודיגר, שפספס את הדרבי המדרידאי, יחמיץ גם את צמד המשחקים מול מנצ'סטר סיטי בפלייאוף ליגת האלופות. אם ריאל תסיים את העונה האירופית לפני שמינית הגמר, זאת תהיה הסיבה העיקרית. בשנתיים האחרונות, רודיגר היה ההבדל המשמעותי במפגשים מול סיטי, שתארח הערב את המשחק הראשון. בחצי גמר 2023, בעונתו הראשונה במדריד, הוא עוד היה שחקן ספסל וראה כיצד סיטי כותשת את ריאל עם 0:4 בדרך לטרבל.
אשתקד ברבע הגמר זה השתנה. רודיגר שיתק לחלוטין את ארלינג הולאנד בצמד המשחקים והגביל את המסוכנות של סיטי. נאצ'ו פרננדס היה לצידו, והשניים הובילו הגנה שהיתה הרבה יותר ערוכה לאתגר. רודיגר אפילו תוגמל עם הבעיטה המנצחת בדו־קרב הפנדלים. הפעם, כאשר כל מה שעומד בין סיטי לבין הבקעה הוא הצמד טשואמני את אסנסיו, לא מופרך לחשוב שנחזור ל־2023.
אדוני הנשיא, תתעורר
בראש המערכת עומד פלורנטינו פרס, איש שכמעט כל מועדון היה רוצה. נשיא שמסמן מטרות וכובש אותן, בלי לאבד מוטיבציה לרגע. לא סתם הוא נבחר כל פעם מחדש ללא מתחרים. עם זאת, במקרה הזה הוא לא חף מביקורת. לפעמים צריך לסטות מעקרונות ברזל לטובת הקבוצה בטווח הקצר.
במוקדם או במאוחר ריאל תהיה חייבת להחתים בלם חדש, כנראה בסכום גדול. זה לגיטימי אם היא לא רצתה לעשות צעד פזיז שכזה בינואר, אבל היה אפשר להביא עכשיו, למשל, את איימריק לאפורט בהשאלה. הבלם אמנם משחק כבר שנה וחצי בסעודיה, אבל אם הוא היה מספיק טוב כדי לפתוח בהרכב נבחרת ספרד ולזכות איתה ביורו, נראה שהוא יכול לסתום חורים בריאל מדריד.
על פי דיווחים, בינואר לאפורט היה מוכן לעזוב את הליגה הסעודית לטובת מארסיי (מהלך שנפל ברגע האחרון), אז לריאל הוא היה מסרב? במדריד צריכים להבין שזו לא בושה לשאול שחקן בעת צרה, גם אם הוא לא האופציה הראשונה. זו תהיה בושה הרבה יותר גדולה, אם בגלל הגנה שהופקרה, אלופת אירופה תאבד את התואר בשבוע הבא.
