אחת האטרקציות המיידיות לכל באי אולד טראפורד, אצטדיונה הביתי של מנצ׳סטר יונייטד, הוא פסל השלישיה - ה״יונייטד טריניטי״, שמנציח את בובי צ׳רלטון, ג׳ורג׳ בסט ובובי צ׳רלטון - שלושת זוכי הבלון ד׳אור של הקבוצה בשנות הששים. הוא יככב בהרבה תמונות סלפי במדיה חברתית. אבל במתחם האצטדיון ישנו פסל מרהיב יותר של דניס לאו מרשים מאד בגודלו, אבל חבוי באופן מוזר בחדר המדרגות ליציעים העליונים של הסטרטפורד אנד - יציע האוהדים השרופים של פעם, שגם בעידן יותר מודרני הוא עדיין הסוער יותר. שם הוא חבוי, מסמל את מעמדו של לאו. לא כוכב בינלאומי גדול כחבריו, אבל ״מלך הסטרטפורד אנד״ הבלתי מעורער.
אין דרך מודרנית להסביר את מעמדו של לאו ביונייטד. צ׳רלטון הוא הסיפור המכונן - מי ששרד את תאונת המטוס וזכה בגביע העולם וגביע האלופות. בסט היה גיבור הזכייה בגביע האלופות. צ׳רלטון גם היה המבקיע המצטיין בכל הזמנים עד שווין רוני שבר את שיאו. לאו לא שיחק את גמר האלופות של 1968. הוא אפילו במידה רבה טופח על ידי ביל שאנקלי, שיהפוך דווקא למנג׳ר שישיק את שושלת ליברפול, ושיחק בשתי תקופות שונות במנצ׳סטר סיטי. בקדנציה השנייה גם כבש שער שהיה מוריד את יונייטד ליגה, אם תוצאות במגרשים האחרים לא הורידו אותה ממילא. השער היחיד אותו לא חגג.
אז אין את ההישג, את התואר או הנתון הסטטיסטי שיסבירו את מעמדו של לאו. רק כריזמה ספורטיבית נדירה. חלוץ קטן שרדף אחרי השער כאילו חייו תלויים בכך. ״מתגמש כצלופח, מצליף כשוט״, כתב עליו בפואמה סופר ומשורר הילדים המנצ׳סטרי גארת׳ אואן. ״מוח הכדורגל מספר אחד בבריטניה״, אמר עליו שאנקלי, ״הבריטי היחיד שהיה נכנס להרכב ברזיל״, אמר עליו פלה. לאו עורר את התכונה החמקמקה ששמה ״השראה״.
כי בצד כריזמה ספורטיבית הוא סימל את התקופה. פסל ברונזה נוסף של לאו עומד ליד חומות האבן של העיר אברדין בצפון סקוטלנד, שום נולד ב-1940. הוא גדל בבריטניה שאולי ניצחה במלחמה אבל עמדה בחורבות וחייה בעוני בגלל מחיר המלחמה. הצעיר בשבעת ילדיו של דייג, לא היו לו זוג נעליים עד גיל 12 ולא זוג נעלי כדורגל עד גיל 16. כחוש וחיוור הוא גם סבל מפזילה קשה שלעתים גרמו לו לעצום עין אחת במגרש.
אבל כמו עוד דמויות כדורגל של תקופתו הקשיים רק יצרו כדורגלן מקורי יותר בתכונותיו ועמיד יותר באופיו. למרות שהצטיין בלימודים ויתר על בית ספר יוקרתי כי בו שיחקו רוגבי ולא כדורגל. בגיל 14 זוהה על ידי סקאוט של הקבוצה האנגלית האדרספילד, אז קבוצת צמרת. שם הפך אותו סקוטי אחר, המנג׳ר, ביל שאנקלי, לפרויקט. חנך אותו אישית כשהוא ממעט להשתמש בו. דווקא ירידה לליגה השנייה, אז לא פיטרו בהכרח מנג׳רים שירדו ליגה, הייתה ההזדמנות להתחיל להשתמש בלאו.
ושם נוצר שחקן כדורגל ייחודי עם האיזון בין האופורטוניסטי למבריק שעדיין היה צריך למצוא בימה. כששאנקלי עזב לליברפול הוא רצה לרכוש אותו, אבל לאו עבר בסכום שיא בריטי, 55 אלף לירות שטרלינג למנצ׳סטר סיטי. כעבור שנה נמכר בסכום כפול, שוב שיא בריטי, לטורינו האיטלקית. גם איטליה, חישלה אותו, הוא כמעט נהרג שם בתאונת דרכים והוא נתקל בהגנות האולטרה דפנסיביות שאפיינו את איטליה של התקופה. ״כשחזרתי לאנגליה כאילו לא היו כאן מגינים״, סיפר פעם וככה זה גם נראה לפעמים כששיחק.
אחרי שנה בטורינו, מאט באזבי, אולי המנג׳ר האייקוני ביותר בבריטניה בטיפוח שחקני בית, בוחר לשבור שיא ההעברות בכדי להביא אותו ליונייטד. שם הוא בונה הקבוצה זוכת התארים השלישית שלו. ולאו יככב בה 11 עונות לפני שיחזור לסיטי.
גאון ייחודי, אבל חלק משלישיה. צ׳רלטון היה בעל בעיטת התותח, אבל דמות מלאת יגון עקב מות חבריו באסון מינכן ואלו היו כבר שנות הששים העליזות. האוהדים כיבדו אותו יותר מאשר התחברו. בריטניה כמו יונייטד חיפשה לשמוח. בסט היה הדמות השערורייתית עם אגדות על חיי ההוללות שלו. ולאו היה 100 אחוז כדורגל. כדורגלן של אוהדים. רק הכדור ברשת ואהבת היציעים לנגד עיניו. יונייטד זוכה בגביע האנגלי של 1963 התואר הראשון אחרי אסון מינכן. השידור הישיר היה עדיין בשחור לבן אבל יומני הקולנוע כבר הביאו את המשחק לצופים בצבע.
גם חידושים טכנולוגיים תורמים לתהילה. ב-1965 משיקים ב-BBC את תכנית הסיכום השבועית 'מץ׳ אוף דה דיי' ומנצ׳סטר יונייטד מחזירה לעצמה את תואר האליפות אחרי שמונה שנים, כשלאו מסיים את העונה עם 39 שערים בכל המפעלים. שנה קודם כבש 46 שערים, ובלי תארים קבוצתיים - זכה בבלון ד׳אור. יונייטד זוכה בעוד אליפות ב-1967 וזוכה בגביע אירופה של 1968, אבל לאו מחמיץ את הגמר בוומבלי מול בנפיקה בגלל פציעה.
ב-1967 הוא רושם בוומבלי הישג שהיה יקר לו לא פחות. אנגליה, אלופת העולם הטריה, מארחת את סקוטלנד בטורניר מדינות הבית השנתי - הדבר הרחוק ביותר שאפשר להעלות על הדעת ממשחק ידידות. לאו כובש את השער הראשון בניצחון 2:3. היא מכתירה את עצמה ״אלופת העולם הבלתי רשמית״. הוא עדיין שיאן ההבקעות של ארצו לצד קני דלגליש עם 30 שערים.
הוא הפך לפרשן פופולארי, לעתים מצחיק עד דמעות, והפופולאריות שלו לא דעכה מעולם באולד טראפורד, בין היתר כי היה גיבור ילדותו של אחד אלכס פרגוסון. בשנותיו האחרונות סבל מאלצהיימר ודמנציה כמו כמה מכוכבי התקופה ואתמול מת בן 84. החברה הציבורית ״מנצ׳סטר יונייטד״ מתאבלת רשמית על מותו. לדור הולך ונגמר של מנצ׳סטרים זה יהיה קרוב במשהו למותו של בן משפחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
