אם מנצ׳סטר יונייטד של רובן אמורים תהפוך יום אחד לקבוצת כדורגל טובה, אלו יהיו רגעים מכוננים ואמאד דיאלו יהיה שחקן מכונן. כשהקבוצה בשפל היסטורי, כשמנג׳ר חדש היה תקוע עם ערימת שחקנים שהיא התגלמות ספורטיבית של תרמית תאגידית - היכולת של אנשי כספים להצמיד ערך מדומה למשהו. כששחקן הבית המפורסם, מרכוס רשפורד, מסופסל על חוסר מוטיבציה, כשיונייטד שוברת כל שיא שלילי של נקודות ושערים, דיאלו היה שם.
הוא העיף את ליברפול מהגביע, הוא ניצח את מנצ'סטר סיטי באמירויות, הוא השווה באנפילד והוא הבקיע אתמול בערב שלושער שמנע מכל האופטימיות להתנדף. ילד מהגרים, חסר אזרחות עד גיל בגרות בגלל נסיבות הגעתו מחוף השנהב לאיטליה. הוא נרכש מאטלנטה, דווקא לא בזול, בעידן המנג׳ר אולה גונאר סולשיאר ודי נשכח כשנשלח לכמה השאלות. עכשיו קהל גדול נשאר שעה ארוכה אחרי סיום המשחק בזמן שאמאד מתראיין במרכז המגרש לטלוויזיה. הוא עוזב את כר הדשא עם כדור המשחק, הפרס למבקיע שלושער, לצלילי שירת ׳אוווו… אמאד די-אלו׳.
בטלוויזיה הבעיות של מנצ׳סטר יונייטד ידועות לגמרי ומאוד ברורות. גם באינטרנט כל טוקבקיסט יודע אותן. למשל החלוץ רסמוס הויילנד שלא מבקיע וגם לא מנצל את הנוכחות הפיזית שלו להשתלט על כדורים. למשל חסרונם של ווינג-בקס אמיתיים לשיטת ה-3-4-3 שאמורים רוצה. זה גורם ללא מעט אוהדים לסגור את הטלוויזיה או לכתוב הודעה נזעמת. ובעולם הזה, תיקו חוץ מצוין בליברפול וניצחון חוץ בפנדלים בעשרה שחקנים מול ארסנל בגביע מעוררים התלהבות, תחושה של שינוי.
אבל על שערי ה׳פנזינים׳ - עיתוני האוהדים העצמאיים הנמכרים מחוץ למגרש - אין לאלו זכר. על שער אחד מהם חולצת יונייטד עם המספר 66 פאונד והשם ״ניצול הנאמנות״. 66 פאונד הוא מחיר הכרטיס שההנהלה החדשה רוצה לקבוע, כשהיא זורקת סיסמאות כמו ״אלו המחירים בלונדון״. שנה אחרי הגעתה של קבוצות ׳אינאוס׳, בבעלות ג׳ים רטקליף המקומי שהפך לעשיר בבריטניה, היא הרבה יותר מנותקת מהאוהדים מבעידן השליטה של משפחת גלזר היהודית אמריקאית. עניין שתמיד אזכור לטובה: בכל מאבק האוהדים במשפחת גלזר, לעתים רחוקות ביותר היה אזכור של עניין יהדותם.
הגלזרים, שהם עכשיו רוב שקט, אמנם ניהלו גרוע מאוד את הכדורגל, אבל למשל בתקופת הקורונה שילמו את שכרם של עובדי האצטדיון. ההנהלה החדשה, שמוכרת את עצמה בסלוגן ״היי, אנחנו מקומיים!״, מפטרת עובדים לפני חג המולד. זה המקרה הרגיל בו העובדים הפשוטים משלמים על חוסר היכולת של העובדים הבכירים. היא גם חותכת בהטבות לאחרים. במאי האחרון, ההנהלה החליטה לא לקחת את עובדי המועדון הקבועים לגמר הגביע בלונדון כפי שתמיד היה מקובל. הקפטן ברונו פרננדש הזמין אותם על חשבונו.
המאמץ התדמיתי העיקרי של ההנהלה הוא סביב תכנית להריסת האצטדיון ובניית חדש. כמובן שכדי ליצור מקומות עבודה. כמובן שכדי לחזק את קבוצת הכדורגל. רק הציבור לנגד עיניהם. במציאות זה כמובן ייקח קצת פרנסה ממקומיים שמתפרנסים מיונייטד. כל תעשיית המוצרים הלא רשמיים, חנויות מזון פרטיות, הכל צריך להיות שייך לסר ג׳ים.
זה דבר שקל לפעמים לשכוח. מנצ׳סטר יונייטד היא קבוצת הכדורגל העיקרית של העיר מנצ׳סטר. מקום אמיתי, שם הולכים למגרש לא כטיול חד פעמי. כאן, אם מחירי הכרטיסים למשפחה עולים ב-20 פאונד, זה כמו עוד חשבון חשמל. כאן, כשאם חד הורית בוחרת אם לקחת את הבן שלה למגרש, זה פחות כסף לסופרמרקט בעידן של משבר מחירי מזון. זו בעיה קצת שונה מהשאלה האם למשל דיוגו דאלוט מתאים לרמות הגבוהות. אלו, גם אם זה לא נעים לציבור הלקוחות הבינלאומי של הקבוצה לשמוע - הבעיות האמיתיות לגבי עתידה של מנצ׳סטר יונייטד.
עכשיו ספורט. יש גם מועדון כדורגל והנאמנות אליו באמת מפעימה. 73 אלף צופים ב-80 דקות איומות שמסתיימות בפיגור 1:0 לקבוצה שתרד ליגה כנראה עם שיא הנקודות השלילי של כל הזמנים, אבל ממשיכים לתמוך. למרות שהיתרון של סאות׳המפטון מוצדק, קצת לא הוגן שכמה מבצעי כדורגל מרהיבים של הקיצוני האלמוני שלהם, קמלדין סולימנה, שהרג את לני יורו הצרפתי באגף שלו, לא זכו לגמול. היתרון הוא דווקא בשער העשירי מכדור קרן שסופגת יונייטד העונה. וכמו בכמה מהשערים האחרים - עם התערבות מועטה של התקפת היריב. אחרי שכבר ספגו פעמיים בעיטת קרן ישירה, הפעם שער עצמי וגם בישול עצמי.
הקהל של יונייטד עשה חשבון נפש גדול על כך שג׳ושוע זירקזי, הרכש החדש מבולוניה, קיבל שריקות בוז כשהוחלף בהפסד הביתי הקודם לניוקאסל. הוא התקבל בשירה גדולה אפילו בחימום. ראשון במדד הפופולריות, זה אומר לי גם מוכר צעיפים, הוא הילד הארגנטיני אלחנדרו גרנאצ׳ו. הוא סופסל בתחילה יחד עם רשפורד, אבל הגיב בעבודה יותר קשה. שתי רכישות העתק של תקופת המנג׳ר הקודם, הויילנד שלא מצליח להשתלט על כדור עומק אחד מרבים שנשלחו אליו, על הבקעת שערים בליגה כבר ויתרו מזמן, ואנטוני שרשם את החטאת העונה, לא מקבלים שריקות בוז. רק הקבוצה כקולקטיב במחצית.
הקהל מקבל תמורה לנאמנותו. דיאלו מסיים בשלושער ב-12 דקות. ולא, זה לא שיא! המנג׳ר שקנה אותו, סולשיאר, לפני 26 שנים הבקיע באותו פרק זמן רביעייה.
