חצי שנה אחרי הזכייה במונדיאל, ליאו מסי סיים את החוזה שלו בפריז סן ז'רמן ושקל את עתידו המקצועי אחרי שנתיים בעיר האורות. אז, בקיץ 2023, היו לו שלוש הצעות על השולחן - לקבל מאל הילאל הסעודית שכר דמיוני של 1.5 מיליארד בשלוש שנים, לחתום בקבוצה האמריקנית הצנעוה אינטר מיאמי, או לחזור לברצלונה.
ז'ואן לאפורטה, נשיא ברצלונה, לא החמיץ את ההזדמנות להציע למסי, גדול שחקני הקבוצה בכל הזמנים, לחזור הביתה. "נהיה מאושרים לראות את מסי חוזר לבארסה", אמר לאפורטה בזמנו.
שלושת בניו של מסי לחצו עליו לחזור לעיר בה נולדו. גם אשתו אנטונלה רצתה לחזור לעיר בה חיה עם ליאו במשך למעלה מעשור, בה הקימה איתו משפחה ופיתחה חיי חברה מגוונים. האוהדים כבר פינטזו על הקאמבק הגדול בהיסטוריה.
מסי מעולם לא הסתיר את העובדה שביום מן הימים הוא יחזור לברצלונה, העיר אליה הגיע בגיל 13 ובה הפך לכדורגלן הגדול בכל הזמנים, העיר בה נמצאים מרבית חבריו. את הבית שלו הוא מעולם לא מכר. בתוך תוכו מסי רצה לחזור, למרות המשקעים שנותרו אחרי שנאלץ לעזוב את הקבוצה כשהוא ממרר בבכי שנתיים קודם לכן, אבל היו לו ספקות. הוא לא סמך על לאפורטה ועל ההבטחות שלו.
לאפורטה, אחד שיודע לדבר, ניסה לשכנע. "יש לנו את האישור של מנהלת הליגה לתוכנית הכלכלית שתאפשר את רישומו של מסי", אמר הנשיא, "המצב הפיננסי שלנו כעת הרבה יותר טוב משהיה כשהוא עזב". מסי ואנשיו שמעו את ההבטחות, אבל ניסיון העבר לימד אותם לא לסמוך על המילים היפות של לאפורטה. למרות הפיתוי העצום, הבחירה היתה מיאמי.
שנה וחצי לאחר מכן התברר שהחששות של מסי היו מוצדקים. הוא לא נפל במלכודת, שאליה נפל דני אולמו.
הקדנציה הראשונה של לאפורטה כנשיא ברצלונה היתה לא פחות ממדהימה. הוא הגיע ב-2003 ושיקם במהירות את המועדון, שהיה שקוע אז בבעיות מקצועיות וניהוליות. בשבע השנים שלו כנשיא, בארסה זכתה פעמיים בליגת האלופות וארבע פעמים באליפות. הוא היה זה שמינה ב-2008 את המאמן הצעיר וחסר הניסיון פפ גווארדיולה, בצעד שישנה את עתיד המועדון.
בשנים הבאות ניסה לאפורטה להיכנס לפוליטיקה המקומית בקטאלוניה, ללא הצלחה, ובמרץ 2021 נבחר בפעם השנייה לנשיאות המועדון. הוא הגיע על תקן המושיע אחרי שהנשיא הקודם, ז'וזפ מריה ברתומיאו, דרדר את ברצלונה לחובות של כ-1.3 מילארד יורו. המשימה העיקרית של לאפורטה היתה להיחלץ מהבור העצום הזה, תוך כדי שמירה על קבוצה תחרותית.
מאחר ומנגנון הפייר-פליי הפיננסי של הליגה מנע מברצלונה לבצע רכש, לאפורטה הגה רעיון: למכור את ההכנסות העתידיות. כלומר, לקבל כאן ועכשיו עשרות ומאות מיליונים, ולהחזיר את הכסף במהלך 15 או 20 השנים הבאות.
בעזרת ה"פלאנקאס" (מנופים) הללו ניתן היה להחתים את רוברט לבנדובסקי, ז'ול קונדה, ויטור רוקה ופראן טורס ב-200 מיליון יורו. לאפורטה הבין שהוא ממשכן את עתידה של ברצלונה, אבל החליט לקחת את הסיכון. הוא האמין וקיווה שהצלחות על כר הדשא יגדילו את ההכנסות וכך, לאט לאט, הבור התקציבי ייסגר.
אבל אז החלו הבעיות. אחד מה"פלאנקאס" היה מכירת "בארסה ויז'ן", זרוע השיווק הדיגיטלית של המועדון, ב-141 מיליון יורו. רק שהכסף עדיין לא הגיע מהחברות שחתמו על ההסכם. פרויקט הדגל של לאפורטה היה בניית הקאמפ נואו המחודש. מדובר על פרויקט עצום של 1.5 מיליארד יורו, אלא שהבנייה עדיין רחוקה מסיום, מה שמאלץ את בארסה להמשיך ולשחק באצטדיון מונז'ואיק העירוני.
כשה"ספוטיפיי קאמפ נואו" יושלם ו-104 אלף צופים ימלאו אותו ההכנסות יזרמו, אבל עד שזה יקרה ייקח זמן ובינתיים ההכנסות נפגעות באופן דרמטי, כי במונז'ואיק יש רק 60 אלף מקומות וברוב המשחקים הוא לא מתמלא. האוהדים פשוט מתעבים את המקום.
דני אולמו היה הרכש המשמעותי היחיד של ברצלונה הקיץ - 60 מיליון יורו מלייפציג. רק שהליגה לא אישרה את הרישום שלו ובשלושת המחזורים הראשונים הוא לא שותף.
ואז נפצע הבלם הדני אנדראס כריסטנסן, וזה מה שאיפשר לרשום את אולמו על המשבצת שלו. רק שהרישום היה זמני, עד ל-31 בדצמבר. לאפורטה וחברי ההנהלה ידעו שיש להם כארבעה חודשים להסדיר את ענייני הפייר-פליי הפיננסי. הנשיא שידר מסר קבוע ש"יהיה בסדר". בפועל לא קרה כמעט כלום, עד לשבוע האחרון של דצמבר בו נעשה צעד בהול.
בארסה מכרה חלק מתאי הצפייה בקאמפ נואו החדש לחברות מהמזרח התיכון וגייסה כ-120 מיליון יורו – עסקה גרועה, שכן שווי התאים הוא כ-200 מיליון. אבל הזמן פעל כנגדם. אלא שהאישורים הבנקאים להעברות לא הגיעו בזמן ובינתיים הרישום של דני אולמו, וגם של פאו ויקטור, בוטל. השניים הפכו לשחקנים חופשיים.
לאפורטה מאמין שיש עדיין דרכים לשנות את ההחלטה, עם ערעורים שיוגשו בימים הקרובים, אבל התחושה היא שהוא איחר את הרכבת תרתי משמע. מעבר לכך שבארסה עדיין צריכה לשלם את הכסף ללייפציג וכן את שכרם של שני השחקנים - הפסד כספי עצום – התדמית של ברצלונה נפגעה באופן קשה. לאפורטה נחשף כמנהל גרוע וכנשיא כושל, שלא עומד בהבטחות שלו ויותר מכך, גורם נזק עתידי עצום למועדון ולמותג.
הפיאסקו האחרון נראה כמו הקש ששבר את גב הגמל. ההתנגדות ללאפורטה ולהנהלה שלו הולכת ומתעצמת. ביום ראשון נשלח מכתב שעליו חתומות עשר קבוצות אופוזיציה שדורשות את התפטרותו. לאפורטה לא יתפטר, אולי רק אם הסוסיוס (חברי המועדון) יצליחו לכפות הליכה לבחירות, אבל זה תהליך שייקח זמן.
מה שדי ברור זה שאבד הכלח על מודל הניהול של ברצלונה, שכבר לא מתאים לעשור השלישי של המאה ה-21. עם כל הכבוד לרומנטיקה ולהיסטוריה של 125 שנה, הגיע הזמן שמועדון כמו ברצלונה, אחד הגדולים והאהודים ביותר בעולם, ינוהל על ידי אנשי עסקים ולא ע"י פוליטיקאים שכל מה שמעניין אותם זו תהילה אישית ואהדה ציבורית.
