בשנים האחרונות ישראל מוציאה לא מעט לגיונרים לחו"ל, גם אם מדובר בשחקנים שלא הספיקו לבלוט יתר על המידה בארץ הקודש. מי שנחשב כנראה ללגיונר הכי פחות מוכר שלנו כעת בעולם הוא יניב בזיני, בן 25 שזכה בעונה האחרונה בליגת המכללות של ארה"ב יחד עם ורמונט, תוך שהוא נחשב לאחד המצטיינים בקבוצה שלו, כובש 14 שערים ומניף תואר מרשים.
בזיני נולד וגדל בנס ציונה, משם עבר להפועל ראשון לציון וטיפס בכל קבוצות הגיל כולל נוער עד שהגיע לבוגרים בימים שאייל ברקוביץ' היה הבעלים. לאחר מכן הקוסם מכר את הקבוצה לעמוס לוזון, שהשקיע כספים גדולים במטרה לעלות ליגה, מה שהוביל לכך ששחקני הבית של המועדון נדחקו הצידה, כולל בזיני. משם הוא ירד לליגה א' ושיחק חצי עונה בירמיהו חולון ומשם הגיע לארה"ב.
מה הביא אותך לעזוב לארה"ב למכללה? איך בכלל חשבת על הרעיון?
"כשהתחילה הקורונה נפתחה האופציה של המכללות. סוכנות יו-סטאר שמביאה שחקנים למכללות יצרה איתי קשר, הייתי מתוסכל ממה שקרה איתי בראשל"צ ורציתי לשלוט על המצב שלי ושאני אחליט על הקריירה שלי. בנוסף ידעתי שאצא עם תואר ואקבל מלגה וקיבלתי לא מעט המלצות שמדובר במקום שאפשר להתפתח בו ושלמכללות יש קשרים עם קבוצות ה-MLS.
"הגעתי תחילה לאוניברסיטת צפון קרוליינה, שיחקתי שם עונה וחצי, אבל סבלתי מתסמונת המדורים (היום החלים לגמרי, ד.ל), הפציעה ממנה סבל מנור סולומון וזה השפיע עליי מאוד. המאמן לא תמך בי, לא הבין את גודל הבעיה וגם שידע שאני אמור לעבור ניתוח, הוא הראה לי את הדרך החוצה.
"החלטתי לעבור לוורמונט ואז החלה הפריחה שלי יחד עם הקבוצה כולה. בעונה הראשונה שלי הגענו לרבע גמר שזה דבר היסטורי לאוניברסיטה. שנה אחרי סיימתי עם 12 שערים ו-5 בישולים ב-22 משחקים והגענו לשמינית ובעונה עכשיו זכינו באליפות כשאנחנו מסיימים במקום הראשון גם בעונה הסדירה וגם האלופים של הקונפרנס שלנו.
איך התחושה שפתאום החלו לסקר אותך בישראל? עד לא מזמן לא שמעו את השם שלך ופתאום רואים שקבוצות ישראליות מתעניינות בך.
"אני ידעתי שזה יגיע מתישהו. האמנתי ביכולות שלי ובמה שאני עושה. ידעתי שאני בדרך הנכונה ושהעבודה הקשה בסוף תשתלם לי. לא ידעתי מתי זה יקרה. התחושות כמובן מאוד טובות עכשיו כשמדברים עליי בישראל, זה לא מובן מאליו אבל בגדול אני לא מרגיש שהשגתי משהו, אני רוצה להמשיך להצליח ושאתן לאנשים סיבה לדבר עליי אפילו על דברים גדולים יותר".
בזיני בחור מרשים, משהו שאפשר לראות משיחה של כמה דקות. הוא נראה בחור קר רוח, שבטוח בעצמו וכשאני שואל אותו אם הוא מרגיש שהכדורגל הישראלי פספס אותו, נראה שהוא עונה באמת לפי התחושות שלי בלי רצון להכפיש.
"אני בטוח שבישראל פספסו אותי. אני הרי החלטתי לעזוב כי לא באמת חשבתי שהכדורגל הישראלי יקדם אותי לאיפה שאני רוצה. לא נתנו בתקופה שעליתי לבוגרים מספיק הזדמנויות לשחקנים צעירים אבל עכשיו אני שמח שבגלל הקורונה ובגלל שזה נהיה טרנד בעולם גם בישראל החלו לתת לילדים אפילו צעירים מאוד לשחק.
"גם אם שחקן לא הכי טוב כשהוא עולה לבוגרים, השקעה בו תהיה משתלמת בהמשך וחייבים להבין את זה אצלנו. אני מאמין שאם היו מאמינים בי יותר, הייתי יכול לבלוט גם בליגת העל. מסתכלים על ספורטאים שונה בישראל. בארץ חשבו שאני אדיש אבל אני לא אדיש. אני קר רוח ואני יודע להוציא מעצמי טירוף כשצריך אבל בחוץ הדברים עובדים אחרת, מנהיג לא צריך לצעוק כל הזמן".
בזיני חלוץ מהיר וגבוה (1.86 מ'), כזה שמצטיין בכדורים ארוכים והבקיע שערים חשובים העונה, כולל אחד בכל שלב עד הגמר בטורניר המכללות. יש לו בעיטה חזקה ויכולת סיום טובה מול השער למרות שבישראל הוא בכלל גדל כשחקן כנף.
לפי דבריו, עוד לפני שאתה שחקן כדורגל, בליגת המכללות אתה צריך להיות אתלט אדיר. "הכדורגל במכללות שונה מהכדורגל ב-MLS. יש משחקים שאני מסיים עם 14 ק"מ של ריצה, שלצידי יש שחקנים שרצים אפילו 3 או 4 ק"מ יותר, זה משהו לא נתפס בכדורגל. המשחק מאוד אגרסיבי. גם אם לא בכל העמדות יש שחקנים טכניים, כל הזמן צמודים אליך, מקשים עליך מאוד, משחקים עם לחץ גבוה. זה בונה אותך פיזית בצורה מטורפת".
ברור שזה לא טירוף כמו המכללות של הכדורסל, אבל יש קהל ועניין סביב כדורגל המכללות בארה"ב?
"בחצי הגמר ובגמר היו יותר מ-10,000 אוהדים. בארה"ב יודעים להרים אירוע כמו שאתה יודע. המשחקים שודרו בטלוויזיה, היו זיקוקים, המנון של ארה"ב, ראיונות לאחר המשחק ב-ESPN. שיחקתי בספורט הזה כל החיים ואתה נמצא במעמד פעם ראשונה אז ברור שיש התרגשות אבל הכנתי את עצמי לזה תקופה ארוכה, אז הייתי מרוכז מאוד למרות המעמד וההייפ מסביב".
לא נבחרת לפני מספר ימים בדראפט, כמה זה כאב לך והאם בכל זאת יש לך את האופציה להגיע לקבוצה ב-MLS?
"ידעתי שזה יכול לקרות בגלל הגיל. אם הייתי בן 21 אני מאמין שהייתי נבחר בחירה ראשונה אחרי העונה שסיפקתי. זה מאכזב שה-MLS תקועה בשיטות הישנות עם איך שהם בוחרים שחקנים. עדיין יש אפשרות להשיג חוזה בלי הדראפט. אני בודק את כל האופציות אני רוצה לראות מה האופציה הכי טובה לקריירה שלי. כרגע אני בסוג של צומת דרכים. אני לא כל כך מבואס כי אני יודע מה אני שווה. יש אופציה שקבוצה ב-MLS תרצה אותי אבל כנראה שאצטרך לעשות סוג של מבחנים".
ארה"ב תארח בעוד שנה וחצי את המונדיאל, מינתה את מאוריסיו פוצ'טינו למאמן. אתה חושב שהכדורגל כרגע בארה"ב נמצא בתקופה הטובה ביותר שלו?
"חד משמעית כן וזה רק הולך ומשתפר מיום ליום. עם ההגעה של מסי למיאמי, הליגה קיבלה בוסט מטורף, הרמה עלתה. יש פתאום מלא ילדים שרוצים ללכת לשחק כדורגל במקום כדורסל. מאז שאני הגעתי לפה כבר ראיתי איך כל הזמן מתקדמים וזה משפיע גם על הליגה השנייה פה. על המונדיאל מדברים כרגע רק חובבי הכדורגל. בגדול אתה לא רואה עדיין טירוף מוחלט אבל אני מאמין שזה יגבר ככל שהמשחקים יתקרבו".
איך זה להיות ישראלי בימים האלה בחו"ל? נתקלת באנטישמיות?
"אני פה כבר ארבע שנים אז התאקלמתי אבל בשנה האחרונה היה לי מאוד קשה. ב-7 באוקטובר היה לי משחק ולא הייתי מסוגל לשחק. המחשבות היו קשות, חשבתי לחזור לארץ, הייתי מבולבל, אבל בסוף קיבלתי את ההחלטה והבנתי שלהיות שגריר טוב בחו"ל היום זה חשוב מאוד. לדבר בצורה יפה על הארץ, להסביר לאנשים שלא מבינים את המצב מה קורה זה חשוב לנו.
"בארה"ב תומכים בנו בגדול אבל יש גם כאלה שנגדנו וחשוב להסביר לאנשים שנגדנו מה בדיוק המצב. בוורמונט יש קהילה יהודית שתמכה בי ועזרה לי וכולם תמכו אחד בשני. כל הזמן מזמינים אותי לארוחות וקידוש. הכדורגל בוורמונט חשוב כי אין קבוצת כדורסל או פוטבול. כולם מכירים פה את כולם, עוצרים אותי ברחוב, זה כיף".
איפה יניב בזיני יהיה בעוד שנתיים?
"קשה להגיד. כמו שאמרתי לך אני בצומת דרכים ואני אדע בימים הקרובים מה קורה איתי. אני מקווה לשחק ברמות הגבוהות באירופה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו