ב-16 בפברואר 1974, לפני קצת יותר מ-50 שנה, ברצלונה הגיעה לסנטיאגו ברנבאו והביסה את ריאל מדריד 0:5. זו הייתה בארסה ההולנדית, של המאמן רינוס מיכלס וכוכב העל יוהן קרויף, שהנחילה לבלאנקוס את הפסד הבית הכבד ביותר שלהם בתולדות הקלאסיקו. אתמול זה היה הכי קרוב לכך. אם לא שתי החמצות מסמרות שיער של רוברט לבנדובסקי, זה היה יכול להסתיים אפילו בתוצאה גבוהה אף יותר.
אבל זה לא באמת משנה. ה-0:4 של ה-26 באוקטובר 2024 כבר נכנס לדפי ההיסטוריה, ויכול להיות שבעוד כמה חודשים המשמעות שלו תהיה גדולה אף יותר מעצם הניצחון המוחץ. במקרה הזה ראוי לחזור ל-2 במאי 2009. אז ברצלונה של המאמן הצעיר פפ גווארדיולה, בעונתו הראשונה בקבוצה, הביסה את ריאל 2:6 בברנבאו. לאו מסי כבש אז צמד במשחק הראשון שבו הוא שיחק כ-9 מדומה.
הרעיון הטקטי של פפ עבד באופן מושלם והותיר את צוות האימון ואת שחקני ריאל מדריד מופתעים וחסרי אונים. 25 ימים לאחר מכן בארסה של מסי, אטו והנרי ניצחה את מנצ'סטר יונייטד וזכתה בליגת האלופות זה היה תואר אחד מבין שישה בהם זכתה אז בארסה, שהפכה באותה תקופה לקבוצה הטובה בעולם, בפער ניכר מכל היתר. ועכשיו כולם שואלים את אותה שאלה. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה? האם ברצלונה של האנזי פליק בדרך לשחזר את מה שעשתה ברצלונה של גווארדיולה לפני 15 שנה?
מוקדם עדיין לומר, אבל מבחינת הקטאלנים הסימנים מעודדים. וכן, יש הרבה נקודות דמיון בין הקבוצה ההיסטורית ההיא לבין זו הנוכחית. ראשית בעמדת המאמן. אז, כמו עכשיו מדובר במאמן חדש שהגיע לקבוצה. כמו פפ ב-2008, כך האנזי פליק הפיח רוח חדשה בקבוצה הכבויה של העונה שעברה. המאמן הגרמני (זה שהנחיל לבארסה את התבוסה ההיסטורית 8:2 לפני ארבע שנים כשאימן את באיירן מינכן), יצר בזמן קצר מאוד קבוצה סופר התקפית, שכובשת שערים בצרורות, ושמשתמשת ברעיונות טקטיים ייחודיים.
אצל גווארדיולה קראו להנעת הכדור המהירה והשוטפת "טיקי טאקה". אצל האנזי מדברים על "פליקי פלאקה" ומתכוונים לקו ההגנה הגבוה שגורם ליריבות לתסכול עצום – ולכניסה סיטונית לנבדל. ריאל מדריד נכנסה אתמול לנבדל 12 פעמים, כולל 6 פעמים בחצי השעה הראשונה כשרק אמבפה נתפס 8 פעמים. היריבות של בארסה נכנסו העונה לנבדל 77 פעמים – יותר מכפול מאשר מול כל קבוצה אחרת באירופה, והכי הרבה בממוצע מבין כל הקבוצות באירופה ב-9 השנים האחרונות.
נכון, זה יכול להיות מסוכן, אבל זה הצליח לפליק, גם מול שחקנים סופר מהירים כמו ויניסיוס וקיליאן אמבפה – ששני השערים שכבש אתמול נפסלו בשל נבדלים. ביום רביעי זה תסכל את ההתקפה של באיירן מינכן ואתמול זה תסכל את שחקניו של קרלו אנצ'לוטי, שהתקשו למצוא מענה. לקבוצות פחות טובות מבאיירן וריאל זה יהיה עוד הרבה יותר קשה.
ילדים זה שמחה
הקבוצה הגדולה של פפ נבנתה על הרבה בוגרי 'לה מאסיה', האקדמיה של ברצלונה. ויקטור ואלדס, קרלס פויול, ג'רארד פיקה, סרחיו בוסקטס, צ'אבי, אנדרס אינייסטה ולאו מסי גדלו כולם במועדון. כל השבעה היו בהרכב של בארסה שניצח את יונייטד בגמר ברומא.במדי ברצלונה שניצחה אתמול בברנבאו שיחקו שישה בוגרי לה מאסיה: אינייקי פנייה, פאו קובארסי, אלחנדרו באלדה, מארק קסאדו, פרמין לופס ולאמין ימאל. עוד שניים, דני אולמו וגאבי, נכנסו כמחליפים. ועל הספסל ישבו גם הקטור פורט, ג'רארד מרטין, אנסו פאטי, פאו ויקטור, פבלו טורה וסרג'י דומינגס. ולא שכחנו את אריק גרסיה ומארק ברנאל הפצועים.
נכון שאחת הסיבות לכמות כה גדולה של שחקנים שגדלו באקדמיה ושעלו לסגל הבוגר היא כלכלית, אבל לאף אחד מהשחקנים הללו לא עשו "טובה". כל מי ששיחק אתמול היה ראוי למקומו בהרכב. אם ימאל וקובארסי עשו את הפריצה שלהם בעונה שעברה, העונה הגיע תורו של קסאדו, שאתמול היה פשוט נפלא בקלאסיקו הראשון שלו (בישל את השער הראשון של לבנדובסקי). ומה הכי מדהים? זה היה משחקו השביעי בלבד בהרכב בליגה הספרדית!
מבחינת רבים ימאל הפך לפנים של ברצלונה הנוכחית, והיום כבר אין ספק שבגילו הצעיר הוא אחד השחקנים הטובים בעולם. בדיוק לפני שנה, ב-28 באוקטובר 2023, ימאל הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה של הקלאסיקו, כשהיה בן 16 ו-107 ימים. אתמול הוא הפך גם לכובש הצעיר בתולדות הקלאסיקו, בגיל 17 ו-106 ימים. ואלו רק שניים משלל שיאים שהוא הספיק לשבור בתקופה הקצרה בה הוא משחק כשחקן בוגרים.
ברצלונה היא קבוצה צעירה מאוד. אתמול היו בהרכב 6 שחקנים בני פחות מ-22. עד כמה זה נתון נדיר? ובכן דבר כזה לא קרה כבר 108 שנים! מאז ה-15 באפריל 1916 כשבהרכב ריאל מדריד שיחקו אז מול בארסה 7 שחקנים מתחת לגיל 22. ולמרות הגיל הצעיר, על המגרש כולם מפגינים בגרות מופלאה. זה לא פשוט לשחק בברנבאו מול 80 אלף אוהדים של הבלאנקוס, מול הקבוצה שרק ארבעה ימים לפני כן חזרה מפיגור 2:0 לניצחון מוחץ 2:5 מול דורטמונד. ברצלונה סגרה את השבוע כשהיא מבקיעה 13 שערים – 5 נגד סביליה, 4 נגד באיירן מינכן ו-4 נגד ריאל מדריד. אין בכלל ספק שמדובר בקבוצת ההתקפה הטובה באירופה. היא כבשה עד עתה 47 שערים ב-14 משחקים, שכללו שביעייה אחת, שלוש חמישיות ושלוש רביעיות. 33 מתוך 47 השערים נכבשו ע"י שלושה שחקנים: לבנדובסקי (17), ראפיניה (10) וימאל (6).
פולני ותהני
ואם ראפיניה היה הכוכב הגדול בניצחון על באיירן מינכן, עם שלושער לפנתיאון, לבנדובסקי בן ה-36 היה מעל כולם בקלאסיקו. הוא הבקיע את הצמד שלו בתוך 141 שניות (הכי מהיר בתולדות הקלאסיקו מאז 1965), והגיע למאזן מפלצתי של 14 שערים בליגה ב-11 משחקים וב-895 דקות - ממוצע של שער בכל 64 דקות. רק שנבין, בכל העונה שעברה לבנדובסקי הבקיע 19 שערים ב-35 משחקים – ממוצע של שער בכל 145 דקות. כלומר הוא יותר מהכפיל את קצב ההבקעות שלו.
למרות שהוא לא נעשה צעיר יותר, הוא כובש יותר. וזה קורה בעיקר בשל סגנון המשחק של פליק, שכמובן היה המאמן שלו בבאיירן מינכן, בעונות הכי פוריות שלו. אחרי הניצחון אתמול בארסה פתחה פער של 6 נקודות בראש הטבלה על פני ריאל מדריד, אבל זה עדיין מוקדם לחרוץ גורלות. נותרו עוד 27 מחזורים לסיום העונה, כלומר יש עוד 81 נקודות בקופה. זה המון.
ויחד עם זאת קשה שלא להיזכר במה שנאמר לפני פתיחת העונה, במיוחד אחרי שריאל מדריד החתימה את אמבפה וצירפה אותו לקבוצה האימתנית שזכתה בליגת האלופות ובאליפות ספרד באופן משכנע. מרבית הפרשנים טענו שתואר האליפות בספרד מובטח לריאל עוד לפני בעיטת הפתיחה, ושזה פשוט לא כוחות. ובכן, בכדורגל קורים לפעמים דברים מוזרים ואפילו לא הגיוניים. נותר כעת רק לראות אם מה שראינו בתקופה האחרונה מברצלונה הוא זמני, או שאנחנו באמת נמצאים בתחילתו של עידן חדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו